פרשת כי תצא - Parshat Ki Teitzei

(1) תיקון שבועי של מצווה קטנה — המידה הישרה, דברים כ״ה:ט״ו: בחר בשבוע זה במודע אחת מן המצוות ה„קטנות” של הפרשה כתיקון, ובייחוד את עניין המידה הישרה. הקפד שכל חשבון, כל משקל וכמות, כל דיווח שעות וזמן כלפי לקוחות, מעסיקים ורשויות, יהיו מדויקים וישרים בתכלית — גם במקום שבו איש אינו יכול לבדוק זאת. הכוונה על פי בן איש חי, הלכות משקולות: „המאזניים מרמזים לשם הקדוש; אני שוקל בצדק כדי שלא לחלל את שמו.” מי ששוקל בצדק בסתר, ממשיך ברכה אל ביתו. (2) השבת אבדה — החזרת הדבר האבוד, דברים כ״ב:א׳–ג׳: מנהג ספרדי, על פי הרמב״ם הלכות גזלה ואבדה: אין לשמור חפצים שנמצאו, אלא לפעול להשבתם — לדווח על אבדה, לתלות מודעה, ולהחזיר ארנק שאבד על פי סימנים לבעליו. תרגול השבוע: פעם אחת לקבל על עצמך טרחה בהשבת דבר אבוד, שאפשר היה בנוחות להתעלם ממנה. (3) שילוח הקן והחמלה היומית, דברים כ״ב:ו׳–ז׳: כאשר נתקלים במצווה נדירה זו בטבע, משלחים את האם לפני שלוקחים את הבנים. אך התיקון היומי הוא על פי לימודו של שד״ל: מן הרחמים לא נגרם הפסד. תרגל בשבוע זה שמירה מודעת על החלש — מילה טובה, חריפות שנעצרת, עזרה קטנה — כדי שמידת החמלה תיחקק עמוק יותר. (4) מעקה — בטיחות בתוך הבית, דברים כ״ב:ח׳: במנהג הספרדי, על פי הרמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י״א: בדוק מעקות, מדרגות, שלבים רופפים, חלונות בלתי מוגנים ומקורות סכנה בבית, והסר אותם. הכוונה: „ביתי לא יהיה למכשול לאיש — אינני מניח דמים על סף ביתי.” (5) „ביומו תיתן שכרו” — תשלום השכר באותו יום, דברים כ״ד:י״ד–ט״ו: מנהג ספרדי מקובל — שולחן ערוך חושן משפט של״ט; חזון עובדיה: לשלם לפועל, לעוזר או לבעל מלאכה עוד באותו יום, בלי דחייה. מי שקיבל שירות, יסדיר את התשלום במהירות, „כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו”. תרגול: לשלם מיד תשלום עומד שאפשר היה לדחות. (6) לקט, שכחה ופאה — השארת הנותר לעני ולגר, דברים כ״ד:י״ט–כ״א: במסורת הספרדית, על פי הרמב״ם הלכות מתנות עניים: „העומר הנשכח” מלמד להשאיר לנזקק את מה שנשמט מידך, בלי לחזור ולקחתו. בימינו: מעשר כספים קבוע, העברת אוכל שנותר לנזקקים, וסיוע לגר או לאדם זר בלי רעש ופרסום. הכוונה: „מה שנשמט מידי שייך לעני — ויברך אדונָי בשל כך את מעשה ידיי.” (7) מודים — ברכת ההוד בעמידה: במנהג הספרדי כורעים ב„מודים” שבתפילת העמידה. „מודים” היא ברכת ההודאה, ההודיה הענווה — והוד היא הספירה שלה. בעת „מודים” יש לכוון להודות על „נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ”, על הטובות הקטנות והבלתי בולטות של כל יום, שכמעט איננו מבחינים בהן — תרגול של ראיית הדבר הקטן כהודו של אדונָי. (8) „זכור” — תיקון האנטי־עמלק של היושר, דברים כ״ה:י״ז–י״ט: במנהג הספרדי קוראים את זכירת עמלק מדי שנה בשבת זכור, לפני פורים. קו הפירוש של שד״ל מחדד זאת למעשה: מידות שקר הן רמייה, ממין דרכו של עמלק. לפני כל עסק או מסחר קבל בלב לפעול ביושר מלא — זהו, במידה קטנה, מחיית הרמאות העמלקית „מתחת השמים”. משיח בן דוד בפרשת כי תצא: המסורת הספרדית, על פי הרמב״ם הלכות מלכים פרקים ה׳–ו׳, רואה במחיית עמלק הסופית ובהבטחת אריכות הימים של המידה הישרה, דברים כ״ה:ט״ו, משימה שתגיע לשלמותה בימי משיח בן דוד, כאשר המלך והעם ימחקו לגמרי את זכר עמלק. מי שאומר בעמידה „את צמח דוד עבדך” בנוסח הספרדי־ירושלמי, יכול לכוון: „יהי רצון שהעולם יעמוד במידה ישרה; יבוא משיח בן דוד; ותיעלם כל ערמה ורמייה מן הארץ.”