פרשת קורח - Parshat Korach

(1) פיטום הקטורת יומי בכוונת אהרן: במנהג הספרדי — כף החיים או״ח קל״ב:ו׳, בן איש חי, ומנהג חלב–ירושלים — אומרים פיטום הקטורת פעמיים ביום: בשחרית לאחר הקרבנות, ובמנחה לפני עלינו. למעשה: הקטע משמות ל׳:ל״ד, אחר כך הברייתא עם אחד־עשר סממני הקטורת, המשנה ממסכת תמיד ד׳–ז׳, ולאחר מכן תהילים כ״ז, כמנהג הספרדים. הכוונה בעת האמירה היא במדבר י״ז:י״ג: „יהי רצון שאם אפגוש היום מחלוקת בין בני אדם, אעמוד בין המתים ובין החיים — כאהרן — ומעשה הקטורת שלי יהיה השתיקה, הצעת הפיוס, והמילה הטובה על מי שאינו נוכח.” חשוב: על פי כף החיים קל״ב:ו׳, אין להפסיק בדיבור בעת אמירת פיטום הקטורת, שאם לא כן נחשבת הכוונה כנפסקת. (2) בדיקה עצמית לפני כל מחלוקת — שתי שאלות הלל־שמאי/קורח: מנהג ספרדי — על פי הרמח״ל, מסילת ישרים פרק י״א, כהדרכת מוסר; וכן במסורת המוסר של חלב ומרוקו: לפני שמדברים בעניין שיש בו מחלוקת — במשפחה, בבית הכנסת, בעסק או באינטרנט — עוצרים שלוש שניות ושואלים שתי שאלות: א. „האם אני יכול לומר את מה שעליי לומר בצורה שבה הצד השני יוכל להרגיש שנשמע?” אם לא — עוצרים. ב. „האם עמדתי היא כזו שהייתי יכול לעמוד מאחוריה בפני בית דין במצפון נקי — או שהיא תלויה בצורך שלי להיות צודק?” אם היא תלויה בצורך להיות צודק — עוצרים. תרגול קטן זה משנה בתוך שבועות מעטים את תרבות המחלוקת של חיי האדם. בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת קורח, סעיף י׳, קורא לכך „חשבון הנפש הקטן” — תרגול קטן של חשבון נפש. (3) תרומות ומעשרות — מעשר כספים כתרגול ספרדי: גם מחוץ לארץ ישראל נוהגת המסורת הספרדית — חזון עובדיה צדקה ומעשר כספים, יביע אומר יורה דעה חלק ז׳ סימן ל״א, ומנהג חלב–מרוקו — להפריש עשרה אחוזים מן ההכנסה הנקייה כמעשר כספים. למעשה: בתחילת כל חודש, או עם כל קבלת משכורת, מפרישים עשרה אחוזים לקופת צדקה נפרדת — פיזית או דיגיטלית; אין להמתין עד ש„יישאר משהו”. הכוונה על פי במדבר י״ח:י״ט — ברית מלח עולם: „זהו ברית המלח שלי עם אֲדֹנָי, ששום דבר מהכנסתי אינו נחשב אלא כמבוא למתנות כהונה, אשר ישובו לחיות בימי משיח בן דוד.” (4) לחם שבת עם מלח — קיום ברית המלח: במנהג הספרדי — שולחן ערוך או״ח קס״ז:ה׳, כף החיים קס״ז:ל״ו, ומנהג חלב–ירושלים — טובלים את לחם המוציא שלוש פעמים במלח, ולא מפזרים מלח עליו, ובתוך הלב אומרים את במדבר י״ח:י״ט: „בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי אֲדֹנָי”. זהו תרגול שבועי מוחשי של חידוש ברית המלח עם אֲדֹנָי לאחר פרשת קורח — שולחן הבית כצורה הקטנה ביותר של המזבח. (5) שלום בית — מעשה אהרן בתוך הבית: במנהג הספרדי — בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת שופטים, סעיף ט״ז; ויביע אומר בכמה כרכים בעניינ (1) פיטום הקטורת יומי בכוונת אהרן: במנהג הספרדי — כף החיים או״ח קל״ב:ו׳, בן איש חי, ומנהג חלב–ירושלים — אומרים פיטום הקטורת פעמיים ביום: בשחרית לאחר הקרבנות, ובמנחה לפני עלינו. למעשה: הקטע משמות ל׳:ל״ד, אחר כך הברייתא עם אחד־עשר סממני הקטורת, המשנה ממסכת תמיד ד׳–ז׳, ולאחר מכן תהילים כ״ז, כמנהג הספרדים. הכוונה בעת האמירה היא במדבר י״ז:י״ג: „יהי רצון שאם אפגוש היום מחלוקת בין בני אדם, אעמוד בין המתים ובין החיים — כאהרן — ומעשה הקטורת שלי יהיה השתיקה, הצעת הפיוס, והמילה הטובה על מי שאינו נוכח.” חשוב: על פי כף החיים קל״ב:ו׳, אין להפסיק בדיבור בעת אמירת פיטום הקטורת, שאם לא כן נחשבת הכוונה כנפסקת. (2) בדיקה עצמית לפני כל מחלוקת — שתי שאלות הלל־שמאי/קורח: מנהג ספרדי — על פי הרמח״ל, מסילת ישרים פרק י״א, כהדרכת מוסר; וכן במסורת המוסר של חלב ומרוקו: לפני שמדברים בעניין שיש בו מחלוקת — במשפחה, בבית הכנסת, בעסק או באינטרנט — עוצרים שלוש שניות ושואלים שתי שאלות: א. „האם אני יכול לומר את מה שעליי לומר בצורה שבה הצד השני יוכל להרגיש שנשמע?” אם לא — עוצרים. ב. „האם עמדתי היא כזו שהייתי יכול לעמוד מאחוריה בפני בית דין במצפון נקי — או שהיא תלויה בצורך שלי להיות צודק?” אם היא תלויה בצורך להיות צודק — עוצרים. תרגול קטן זה משנה בתוך שבועות מעטים את תרבות המחלוקת של חיי האדם. בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת קורח, סעיף י׳, קורא לכך „חשבון הנפש הקטן” — תרגול קטן של חשבון נפש. (3) תרומות ומעשרות — מעשר כספים כתרגול ספרדי: גם מחוץ לארץ ישראל נוהגת המסורת הספרדית — חזון עובדיה צדקה ומעשר כספים, יביע אומר יורה דעה חלק ז׳ סימן ל״א, ומנהג חלב–מרוקו — להפריש עשרה אחוזים מן ההכנסה הנקייה כמעשר כספים. למעשה: בתחילת כל חודש, או עם כל קבלת משכורת, מפרישים עשרה אחוזים לקופת צדקה נפרדת — פיזית או דיגיטלית; אין להמתין עד ש„יישאר משהו”. הכוונה על פי במדבר י״ח:י״ט — ברית מלח עולם: „זהו ברית המלח שלי עם אֲדֹנָי, ששום דבר מהכנסתי אינו נחשב אלא כמבוא למתנות כהונה, אשר ישובו לחיות בימי משיח בן דוד.” (4) לחם שבת עם מלח — קיום ברית המלח: במנהג הספרדי — שולחן ערוך או״ח קס״ז:ה׳, כף החיים קס״ז:ל״ו, ומנהג חלב–ירושלים — טובלים את לחם המוציא שלוש פעמים במלח, ולא מפזרים מלח עליו, ובתוך הלב אומרים את במדבר י״ח:י״ט: „בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי אֲדֹנָי”. זהו תרגול שבועי מוחשי של חידוש ברית המלח עם אֲדֹנָי לאחר פרשת קורח — שולחן הבית כצורה הקטנה ביותר של המזבח. (5) שלום בית — מעשה אהרן בתוך הבית: במנהג הספרדי — בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת שופטים, סעיף ט״ז; ויביע אומר בכמה כרכים בענייני שלום בית — בכל מחלוקת בבית, בין בני זוג, בין הורים לילדים או בין אחים, יש לחפש את מחוות אהרן: לא להיות שופט, אלא מתווך; לשמוע כל צד בנפרד, לקחת את שניהם ברצינות, ואז להציע ניסוח מגשר שבו כל צד יוכל לזהות מחדש את מקומו. בן איש חי נותן לכך שלושה דפוסי לשון: א. „אני שומע את מה שאתה אומר” — הכרה. ב. „וגם את הצד השני אני שומע” — גשר. ג. „היכן יכולים שניהם להתקיים?” — הצעה. שלושת הצעדים הללו הם קטורת אהרן בביטויה הביתי. (6) תהילים צ״ב בכוונת מטה