40 - דוד וגוליית

בשעה ששאול מלך על ישראל, הפלשתים התאספו למלחמה בישראל. שני הצבאות חנו על שתי גבעות, זו מול זו. כל יום יצא ענק ממחנה פלשתים, והתגרה במחנה ישראל שייצא ויילחם בו. שמו של הענק היה גוליית, וגובהו היה מעל שלושה מטרים. הוא לבש שריון כבד והיה חמוש בכלי נשק שהבהיקו באור השמש. בינתיים שלח ישי את בנו, דוד, לבדוק מה שלום שלושת אחיו, שהיה בצבא ישראל. בשעה ששוחח דוד עם אחיו, שמע פתאום את דברי ההתגרות של גוליית מהדהדים ברחבי העמק. "אני פלישתי, ואתם עבדי שאול. בחרו איש אחד ושלחו אותו לצאת להילחם בי. אם אהרוג אותו, אשלוט בכולכם. אם הוא יהרוג אותי, אתם תשלטו בנו. קדימה, שלחו את האיש שלכם!" "מיהו האיש הזה שמעז להתגרות בצבא אלוהים חיים?" שאל דוד. "אני מוכן להילחם בו בעצמי". דבריו של דוד הגיעו לשאול, אבל שאול אמר: "אינך יכול להילחם בענק הזה. אתה צעיר מאוד, והוא לוחם בעל ניסיון עוד מצעירותו". דוד לא ויתר. "אלוהים עזר לי להרוג אריה ולהרוג דוב, ואלוהים יעזור לי גם לנצח את הענק הזה", אמר. שאול הציע לדוד את השריון שלו, אבל הוא היה גדול ומסורבל מדי עבור דוד. דוד הלך ובחר חמישה חלוקי נחל, הניח אותם בכלי הרועים שהיה לו וחזר כדי להילחם בגוליית, בקלע ובאבן. גוליית נעלב כשראה נער צעיר יוצא לקראתו בלי כלי נשק. "האם אני כלב, שאתה בא אלי במקלות?". דוד הוציא אבן מהכלי, הניח אותה בקלע וכיוון אותה היטב. לפני שהספיק גוליית להניף את ידו, פגעה בו האבן של דוד והוא נפל ארצה. דוד מיהר, שלף את חרבו של גוליית וכרת את ראשו. הפלשתים ראו שגיבורם מת, ונסו על נפשם. שמואל א' פרק יז' ====================================== סיפור זה הוא חלק מהספר "101 סיפורים נבחרים מכתבי הקודש" של אורה מילר. תרגום לעברית: מרים גבעוני. הוצאת החברה לכתבי הקודש בישראל. לרכישת הספר: http://biblesocietyinisrael.com/catal...