“משחק הנשמה”

.שיר זה נולד במקום שבו הגוף והנשמה חדלים להיאבק – ומתחילים לרקוד זה עם זו. בין פעימות לב לצלילי נבל ישן, בין נשימה לתפילה, בין רצון להתמסרות, מתרחשת “משחק הנשמה”. האישה בשיר אינה מבקשת פיתוי, אלא גאולה; היא נפתחת, כמו כלי מיתר ביד האמן, ונותנת לקול האלוהי שבתוכה להתפרץ דרך האהבה. זהו שיר על תשוקה שנטהרת, על גוף שזוכר את בריאתו, ועל נשמה שמתפללת דרך העור. בין ניגוני היוונים, בצלילי בוזוקי ונאי רך, נרקם כאן דיאלוג עתיק – של אישה, של עולם, ושל בורא המשחקים יחד באש וברוח, עד שהאהבה עצמה נעשית הניגון והנצח. מילים: אודליה יהודיין לחן: נסים קריספיל שַׂחֵק בִּי כְּיֶלֶד בְּצַעֲצוּעַ חֶמֶד, חָשׂוֹף תַּעֲלוּמוֹת גּוּפִי כִּכְתַב סְתָרִים, הַקְשֵׁב לִפְעִימוֹתַי כְּקוֹל נֵבֶל נוֹשָׁן, וּלְחַץ בַּשְּׁעָרִים הַנְּכוֹנִים עַד תִּתְפָּרֵץ שִׁירַת נִשְׁמָתִי. וְכִכְלִי מֵיתָר בְּיַד אָמָּן, תִּיגַּע בְּנִימֵי לִבִּי, כָּל צְלִיל יְהַדְהֵד גַּעְגּוּעַ, כָּל רֶטֶט יַבְעִיר בִּי שַׁלְהֶבֶת, וְהַמַּנְגִּינָה תַּעֲלֶה כְּשַׁלְהֶבֶת אֵשׁ תָּמִיד. וּבְחִבּוּקְךָ יִתְמוֹסְסוּ גְּבוּלוֹת, הַזְּמַן יִבָּלַע בֵּין נְשִׁימוֹת, וְלֹא יְוַתֵּר אֶלָּא אַחְדוּת חַמָּה, כְּפִי שֶׁחָלַם עָלֵינוּ מְחוֹלֵל הַבְּרִיאָה. כִּי כָּךְ אָנוּ מְשַׂחֲקִים בֵּין גּוּף לְנֶפֶשׁ, בֵּין נְגִינַת חַיִּים לִנְשִׁימַת רוּחַ, עַד אֲשֶׁר הָאַהֲבָה עַצְמָהּ תְּהֵא הַמִּשְׂחָק וְהַנֵּצַח עַד תִּתְפָּרֵץ שִׁירַת נִשְׁמָתִי. וְכִכְלִי מֵיתָר בְּיַד אָמָּן, תִּיגַּע בְּנִימֵי לִבִּי, כָּל צְלִיל יְהַדְהֵד גַּעְגּוּעַ, כָּל רֶטֶט יַבְעִיר בִּי שַׁלְהֶבֶת,