הכפר הקפריסאי

השיר “הכפר הקפריסאי” נולד מתוך התבוננות שקטה בכפרים ההרריים שבמערב קפריסין, כפרים שפעם היו שוקקים חיים – רחובות מלאים בילדים, בתי קפה הומים גברים ישובים על כיסאות קש, וריח של תבשילים שעלה מחצרות האבן. אך השנים חלפו, והכפרים הללו התרוקנו מבנים. הדור הצעיר עזב לעיר הגדולה, לחפש פרנסה, הזדמנות, חיים אחרים. מה שנשאר הוא נוף של זקנים בבתי הקפה, סמטאות ריקות, ועצי פרי שנשארו נאמנים לבדם – תאנה עיקשת, פטל ליד הנחל, ולימון מיותם שממשיך לפרוח למרות הכול. זהו שיר געגוע ונוסטלגיה, אבל גם שיר תקווה שקטה. הוא מהדהד את קולו של מקום שעדיין נושם בין האבנים, את הפעמון הקטן של הכנסייה שמצלצל ברוח, ואת זיכרון החיים שחלפו, שאולי עוד ישובו. “הכפר הקפריסאי” הוא פיוט של זמן ושל אדמה, של אהבה למקום גם כשהוא שותק, ושל ההבנה שהכפר איננו רק אבן ועץ – הוא נשמה, והוא געגוע. מילים ולחן: נסים קריספיל הוקלט והופק בקפריסין, 2025 הַכְּפָר הִתְרוֹקֵן לָעִיר הַגְּדוֹלָה רְחוֹבוֹת דּוֹמְמִים סִמְטָה אֲפֵלָה דְּלָתוֹת נְעוּלוֹת תְּרִיסִים מוּגָפִים, עֲצֵי הַגַּן שְׁמוּטֵי עֲנָפִים. תְּאֵנָה מְנִיבָה בְּסֵתֶר פִּרְיָהּ, שָׁנִים חָלְפוּ לְלֹא אֲרִיָּה חוטְמִית פּוֹרַחַת וְרֻודָּה עֲדִינָה פֶּטֶל תָּלוּי בְּשׁוּלֵי הַגִּנָּה מַעְיַן הַכְּפָר, בְּטִפְטוּף רָפֶה, הָרִים סָבִיב שִׁנּוּ אֶת גּוֹנָם זִקְנֵי הַכְּפָר נִפְגָּשִׁים בַּקָּפֶה, שַׁחִים עַל יָמִים שֶׁהָיוּ וְאֵינָם. עַל צַהֲלַת יְלָדִים בַּסִּמְטָאוֹת, עַל שִׁירָה שֶׁבָּקְעָה מִלֵּב חֲצֵרוֹת, עַל רֵיחַ תַּבְשִׁילִים שֶׁזָּלַג לָרְחוֹב, עַל סִירוֹפּ חָרוּבִים וְתַפּוּחַ זָהֹוב עַל מַמְתָּק הַצּ'וֹזוֹק וְסִירוֹפּ עֲנָבִים, עַל גַּעֲגוּעַ אֵין סוֹף לִילָדִים אֲהוּבִים. עַל מִפְגָּשׁ בְּחַגִּים בְּחֵיק הַמִּשְׁפָּחָה עַל כּוֹסִית זִיוָנֶיהָ וּצְהָלוֹת שֶׁל שִׂמְחָה. פִּזְמוֹן הַכְּפָר הִתְרוֹקֵן לָעִיר הַגְּדוֹלָה רְחוֹבוֹת דּוֹמְמִים סִמְטָה אֲפֵלָה דְּלָתוֹת נְעוּלוֹת תְּרִיסִים מוּגָפִים, עֲצֵי הַגַּן שְׁמוּטֵי עֲנָפִים.