עיונים חולין דף מ"ו (ח"ב) | בין מדע לתורה: מקור הידע הרפואי של חז״ל (ח"ו)

שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א שיעור דף היומי בעיון בעניינים המוזכרים על הדף השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו תקציר השיעור: כדאמרנו בשיעור לדף מ"ה החשיב ר' יהונתן אייבשיץ את המדע של הרופאים הקדמונים מעל להרופאים שבימיו. והיא מחמת שהיה להם ספר הרפואות שזהו המקור לחכמת הרפואה. והאריך בזה ד"ר אברהם מלמד בספרו רקחות וטבחות: המיתוס על מקור החכמות, דחזינן דאע"ג דחשבינן חכמי יון בימי חז"ל שהם הם שקבעו העסק בתחום המדע של מתמטיקה ופיסיקה והמטפיסיקה, אפ"ה כבר קדמם התרבותים מלפניהם של המצריים והבבליים. ומזה חזינן דלכל תרבות יש להם מיתוס על מקור החכמה שהיא משלהם, אשר מיתוס היא סיפור המייצגת איזה דבר בתודעתו של האדם עכשיו. (וד"ר יעקב כץ ביאר דנתחזק הדבר הלז כשלא היה מפגש בין התרבותים, וכגון היהודים במזרח אירופה בימי הביניים שלא היה להם מפגש עם הגוים שמסביביהם כ"כ, וחשבו דבאמת כל החכמה היא משלהם.) ומצינו בספרות מעת העתיקה ומימי הביניים מהנוצרים, אשר דתם התנוצץ מיהדות בית שני, דמקור החכמה באה מהיהודים. ומהם התנוצץ המיתוס, שיחסו אח"כ, להרמ"א דאפלטון או אריסטו פגש עם ירמיהו הנביא (אע"ג דאפלטון היה ילד כבן ה' שנים שנים כשמת ירמיהו) וקיבל ממנו חכמה והודה לו וקיים ז' מצות בני נח. ואע"ג דהיוונים דחו גינו וביזו תרבותים אחרים מחוצה להם, ועד כדי שהחשיב אותם אריסטו בפוליטיקה שלו כעבדים בנפשם אשר לכן רשאי לשעבדם (והודו שלא נבראו כעבדים ונשים וברברים שאינם יוונים, ועיין בשיעור לזבחים דף י"ד ח"ב), אפ"ה החשיבו התרבותים ממזרח כהודו שהיה החכמה מצוייה בהן ומקורה היא מהן. וכדכתב וסיפר סנוקה הרומי דבשעת פטירתו של אפלטון ישבו כמה חכמי מזרח אצלו. וההיסטוריינים חילקו תקופת היוונים לג' תקופות: 1). ממאה הששית עד סוף מאה החמישית לפנה"ס, שאז התחילו בה המיתוסים על מקור החכמה ממזרח הרחוק. ואז עדיין לא היתה המונח "ברברי" ביטוי שלילית אלא נטרלית שאינו יווני. ואף הומירוס הודה אז דבמצרים עסקו בחכמה ובחכמת הרפואה. 2). מסוף המאה החמישית עד מסוף מאה הרביעית, שאז, מחמת מלחמתן עם הפרסיים [מלחמות הפלופונסוס] כדי לאחד היוונים נגד האויבים מבחוץ, גינו את הברברים בלשון שלילי אשר היווני הוא למעלה ממנו, ואפלטון טען אז דכל היוונים המה ממשפחה אחת ומצב הטבעי של הברברים היא במלחמה לעולם (לעומת היוונים שהמה רק במחלוקת). אבל אפ"ה החשיבו חכמתם של המזרח שהיא מהם, שהיוונים משכללים אותה לשלימותה (כיון דאקלימם מכוון לזה, ועיין בשיעור לב"ב דף קנ"ח-קנ"ט). 3). מתקופת ההלניסטי בסוף המאה הרביעית, אשר חדר הסטואי אז טענה בעד שוויון האנושי הטבעי האוניברסלית, וכמו שאמר דיוגונוס שהוא קסמו-פוליטית והיינו דהוא אזרח מהעולם, שאז הודו למאד דמקור החכמה היא מהמזרח והחשיבם למאד. ויוסף בן מתתיהו בנגד אפיון (מאמר א' פ"ב) הביא מהרודיטוס היווני דלמדו היוונים כתיבתם מהכנענים, ואף סטרבון היווני כתב דפיתגורס למד גיאמוטריה וגילגול נשמות ממצרים, וחכמת אסטרונומיה מהצידונים, ואף עניני הדת למדו מאחרים. והנה הרמב"ם בסוף הל' שמיטה ויובלות (פי"ג הי"ב-י"ג) כתב דלא היה להם לשבט לוי חלק ונחלה בא"י ואינם יוצאים למלחמה עם שאר ישראל, כיון דתפקידם היה ללמד תורה וחכמה לישראל והם חיל ה'. והמשיך דאינו מיועד רק לשבט לוי, אלא לכל ישראל. וי"ל דמקורו דאינם יוצאים למלחמה היא מאריסטו במטפיזיקה (מאמר א' פ"א) שכתב דרק לאחר שהתכוננו כל האומנות לצרכי החיים וצרכי התענוג, רק לאחמ"כ יש לו הפנאי שיכול להתעמק ולעסוק בהמדע. ורק בהמקומות ותרבותים שפירנסו כת הכהנים שיהיה להם הפנאי, יכלו להשיג ולחדש בהמדע והחכמות. וכן העידו סיקולוס דיודיוס במאה הראשון בספרו (מאמר א' פע"ז) והרודיטוס בספרו (ח"ב) על הגנת כהני מצרים מטעם החוק שאינם יוצאין לצבא ואינם משלמין מס, וכדמצינו בסוף פ' ויגש דהגין חוק המצרי על אדמתם של כהני מצרים, ועכ"כ דקראו למקדשיהם "בית החיים", כיון דשם עסקו בחכמה (ולעומתם תיארו חז"ל את הביהמ"ד שהיא בית חיינו). וכמו"כ קבע הרמב"ם בענין הנהלת המדינה והפוליטיקה של התורה, שאין הכהנים יוצאין למלחמה, ולכן משלמין להם מס של תרומה ומעשר כדי לפרנסם (והשיטמ"ק פי' דהרחיב חז"ל את כל זה לת"ח בזמה"ז). ובדרך זה קבע ג"כ דהעיוד האנושי לעת"ל אינה דישתנה הטבע, אלא תתפתח מין האנושי כ"כ בחכמתן להתכונן צרכי החיים והתענוג שלהן, שיהיה להן פנאי לעסוק בחכמה בתמידית. וצריכין להיות מודעין לזה דכדרכו של הרמב"ם שסיים כל ספר במושג אידיאלית (ועיין בדברי ד"ר מנחם קלנר בזה), כתב את זה בסוף ספר זרעים, שאינה כקביעת הלכה למעשה (דהא לא הביא את זה בספר מלכים לגבי דיני הצבא), אלא כאידיאל בעלמא שזהו התקוה למה שהעולם שואף. אבל י"ל דחז"ל לא סברי ככה דמשיגין החכמה רק בעת הפנאי, ודלא כהיוונים שגינו את הפועל העוסק במלאכה (ועיין בשיעור למנחות דף ו') החשיבו אותם חז"ל, כיון דסברי דגם בעת המלאכה יכולין להשיג וללמוד תורה. וזהו דהתנגד הלל באבות (פ"ב מ"ד) אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה, דשורש של תיבות school/scholar היא מתיבת יוונית של scholē שהיא פנאי כיון דאזלי בהדי הדדי אליביהם, אלא אף בלי פנאי יכול האדם לקנות חכמה. להשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור: https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gO...