קרח - התפילה על המינים לחיים או למות? בסוד מחלוקת קרח ומשה - קין והבל - הקנאה לנשותיהן ממשה

הרב אברהם הלוי שליט״א תפילת משה, כוחה של תשובה וסוד הגלגולים במחלוקת קורח בין ברכה לקללה: התפילה על הרשעים והמינים תפיסתו התורנית של משה רבנו, כמו גם של גדולי ישראל לאורך הדורות, מציבה יסוד רוחני עמוק: השאיפה אינה להשמיד את החוטא, אלא לבער את החטא עצמו ולהשיב את הפוקרים אל השם. שיטת החתם סופר: בשו"ת חתם סופר (חלק ב' חושן משפט) חותם הרב בבקשה עמוקה: "וכך יתן בלב כל הפוקרים לשוב אל השם ורחמהו". גם בליקוטים הדגיש שיבוא בעל הכרם ויפוך לבבם לטובה, עד שידעו כולם את השם למקטנם ועד גדולם. הגהות הגר"א (אורח חיים רמ"א): הגאון מוילנא דייק בלשון התפילה וקבע שאין לומר "עושה רשעה יאבדו", אלא "כל הרשעה כעשן תכלה". המטרה היא כליה למעשה הרשע ולא לרשעים עצמם, כפי שאנו מבקשים בימים הנוראים. פירוש "נהרות דבש" על ברכת המינים: הגאון יונתן אייבשיץ מבאר שכוונת הברכה "למינים ולמלשינים אל תהי תקווה" היא שישים האדם אל ליבו שתהא נעקרת המינות מישראל, ויחזרו כולם להאמין בתורה שבכתב ושבעל פה, ולא שימותו החוטאים חס ושלום. עמדת הרמב"ם בהלכות תפילה וקטורת: אף שהרמב"ם משתמש בלשון "לאבד הפיקורסים", מבארים האחרונים (ובהם בעל המשנה הלכות, הרב מנשה קליין) שהכוונה לתקופה שבה המינים הטילו מצור רוחני והסיתו את ישראל. בזמננו, שאין לנו רשות להוריד, הדרך היחידה היא להתפלל עליהם שישובו בתשובה. כוחה של נפילת אפיים והעונש על דחיית השמיים הגמרא במסכת עבודה זרה מביאה את סיפורו של רבי יהושע בן לוי שביקש לקלל מין שהציק לו, אך נמנע מכך ברגע האחרון, שכן "לא דרך ארץ לדחוק בידי שמיים ולהעניש מי שאינם רוצים להעניש". בספר "מגלה עמוקות" מובא פירוש מדהים על מניעת כניסתו של משה לארץ ישראל: כאשר הצדיק בעל הייסורים נופל על פניו, מי שמצער אותו נידון למיתה. משה רבנו בפרשת קורח נפל על פניו, ונפילת אפיים זו גרמה למותם של אלפים (דתן ואבירם, 250 ראשי סנהדראות, ו-14,700 במגפה). אמר לו הקדוש ברוך הוא: "רב לך" – אם תיכנס לארץ ישראל ותיפול על פניך בכל עת צרה, לא תהיה תקומה לבני אדם לפניך, כפי שאירע לרבן גמליאל בעקבות נפילת האפיים של רבי אליעזר. סוד הגלגולים של שורש קין והבל: משה, יתרו וקורח על פי תורת האר"י הקדוש, כל המאורעות במדבר הם תיקון לנשמותיהם של קין והבל. נשמתו של קין התחלקה לשלושה חלקים (נפש, רוח ונשמה), אשר התגלגלו בדורו של משה (שהוא שורש הבל): הנפש דקין – המצרי: החלק שנאחז בקליפה. משה הרגו בשם המפורש כדי לברר את ניצוצות הקדושה שבו. הנשמה דקין – יתרו: תיקן את חלקו לחלוטין, כפר בעבודה זרה והחזיר למשה (הבל) את ציפורה בתו, שהיא התאומה היתרה שנלקחה מהבל בגלגול הראשון. הרוח דקין – קורח: כאשר עלה בדעתו של קורח לחלוק על משה, נתעברה בו רוחו הרעה של קין. קורח טען שהוא הבכור (מצד קין) ואינו רוצה להיות משועבד עוד למשה (הבל). הגמטריות המאירות של שורש הנשמות תורת הסוד חושפת את הקשרים המספריים המדויקים בין הדמויות והניצוצות: משה ככולל את הטוב והרע: הבל (37) יחד עם שח (308) ניצוצות הרע של נפש קורח שווים בגימטריה משה (345). משה הכיל את שורש הכל כדי לברר ולתקן את העולם. הלקח הרע של קורח: השם קורח (308) רומז לשח הניצוצות. ראשי התיבות וסופי התיבות של הפסוקים המרמזים על מחשבתו הרעה (קורח, בן, יצר) מולידים את השם קין. רב לך: המילה לך (50) יחד עם רש (200) שווה 250, כנגד 250 איש מקריבי הקטורת. יחד עם האות ב' (דתן ואבירם) מתקבל המונח "רב לך" – עונש המכוון כנגד כל עדת קורח. טענת קורח האמיתית: דור המדבר מול דור הארץ האר"י הקדוש מבאר שהמחלוקת פרצה דווקא בסוף 40 השנים במדבר, עם חילופי הדורות: דור המדבר היו ענפיו הנסתרים של משה רבנו (בחינת חכמה, שם עב). הדור החדש (בניהם) היו שייכים לבחינת המלכות וכנסת ישראל, המכונים "קהל השם" – אותיות קלה (בסוד דעתם של נשים קלה, המחוברות לשמות עב וסג המולידים קלה). קורח טען כלפי משה: אתה שייך לדור הקודם, דור הרוחני המנותק מן הארץ. הדור החדש הוא "קהל השם" שבתוכם השם, ומדוע תתנשאו עליהם? קורח רצה להחזיר את הנהגת הבכורות והקדושה הטבעית שלפני חטא העגל. אקטואליה ומוסר השכל לימינו הוויכוח בין משה לקורח אינו סיפור היסטורי בלבד, אלא מאבק חי בכל דור. בעוד שקורח ביקש לפעול מתוך קנאה, ייחוס עצמי ורצון לקלל ולהשמיד את המתנגדים לו, משה רבנו לימד אותנו מסירות נפש מהי. גם כאשר חרתו עליו דור המדבר מילים קשות וחשדו בו, משה נפל על פניו וביקש לעורר את רצון הכתר העליון – מקום שבו שורר שלום מוחלט. בימינו, כאשר אנו נתקלים במחלוקות ובפוקרים, התשובה אינה קללות או "פולסא דנורא", אלא תפילה מעומק הלב לביעור הרשעה, מתוך שאיפה שכלל ישראל ישובו לאמונה תמימה ואמיתית בתורה שבכתב ושבעל פה.