קרח: מה הסעיר את רוחו של משה להתפלל: "אל תפן אל מנחתם"?

הרב אברהם הלוי שליט״א בשידור חי! מחלוקת קורח: כוונה קדושה בדרך פסולה, ופגיעה בצדיק המולידה חורבן שורש הפרשה: “שוחר טוב יבקש רצון” השיעור נפתח בדברי רבנו בחיי על הפסוק “שוחר טוב יבקש רצון ודורש רעה תבואנו”. שלמה המלך מזהיר את האדם שלא יבקש רעת חברו, כי כל אדם אוכל מפרי מעשיו, מידה כנגד מידה. מי שמבקש טובת חברו זוכה שרצון ה’ יתעורר עליו, ומי שדורש רעה לאחרים — אותה רעה חוזרת אליו. לכן אמרו חז”ל: “כל המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר — הוא נענה תחילה”, כמו אצל איוב שהתפלל בעד רעיו, וכמו אברהם שהתפלל על אבימלך ואחר כך “וה’ פקד את שרה”. מנהיג חייב להתפלל על דורו השיעור מדגיש שמנהיג הדור, כהן גדול, נביא או צדיק, אינו רשאי להתעלם מצרת הדור. במסכת מכות נאמר שהרוצח בשגגה יושב בעיר מקלט “עד מות הכהן הגדול”, מפני שהיה לכהן הגדול לבקש רחמים על דורו ולא ביקש. וכן שמואל הנביא אומר: “חלילה לי מחטוא לה’ מחדול להתפלל בעדכם” — עצם ההימנעות מתפילה נקראת חטא. מכאן האחריות הגדולה של מנהיג רוחני: לא רק להורות תורה, אלא לשאת את כלל ישראל בתפילה. שמואל וקורח: בקשת מלכות שלא בזמנה ההפטרה של קורח עוסקת בבקשת ישראל מלך בימי שמואל. מצד אחד יש מצווה למנות מלך, אבל כאשר מבקשים זאת בזמן ששמואל עדיין מנהיג, שופט ונביא, יש בזה פגיעה במנהיגות שמיימית קיימת. שמואל מוריד גשם בקציר חיטים, בזמן שאינו ראוי לגשם, כדי להוכיח להם: אם תפילה יכולה לשנות טבע, למה אתם מבקשים הנהגה טבעית “ככל הגויים”? החטא אינו בעצם רצון המלוכה, אלא בעיתוי, בצורה ובזלזול במנהיג הנוכחי. מחלוקת לשם שמים שאינה בזמן מכאן עובר השיעור לקורח. קורח לא ביקש תאווה גשמית פשוטה; היה כאן רצון רוחני: “כל העדה כולם קדושים”. יש צד אמת בדבריו, שהרי ישראל הם “גוי קדוש”, ולעתיד לבוא הקדושה תתגלה בכללות העם. אך הבעיה הייתה הקדמת המאוחר. יש דברים אמיתיים שצריכים לבוא בזמן הנכון, בדרך הנכונה, ובהדרכת צדיקי הדור. קדושה הנעשית בדחיקה, בחוצפה ובהשפלת משה ואהרן — הופכת למחלוקת. “לא יהיה כקורח ועדתו” חומרת קורח גדולה כל כך עד שנקבעה בתורה אזהרה לדורות: “ולא יהיה כקורח וכעדתו”. לא נאמר כך על המתאוננים ולא על המתאווים. ללמדנו שמחלוקת עטופה באידיאלים עלולה להיות מסוכנת יותר מתאווה גלויה. אדם יכול לומר שהוא נלחם למען קדושה, תורה, צדק או גאולה, אך אם בדרך הוא מבזה תלמידי חכמים, משפיל מנהיגים, פוגע בבני אדם ויוצר חילול השם — אין זו קדושה שלמה. משה, אהרן והצורך ב”מחבר” קורח טען: אם כל הטלית תכלת, למה צריך ציצית? אם כל הבית מלא ספרים, למה צריך מזוזה? עומק הטענה: אם כל העדה קדושה, למה צריך צדיק מחבר? אך התורה מלמדת שעדיין יש צורך בחוטים, קשרים ומזוזה — יש צורך במשה, באהרן, בצדיק יסוד עולם, המחבר בין ישראל לאביהם שבשמים. ציצית רומזת לקשרים: ל”ב חוטים כמניין לב, קשרים המחברים את האדם אל הקדושה. מי שמבטל את המחבר — מאבד את דרך החיבור. אהרן: איש שלום שפרח מטהו אהרן אינו מחפש שררה. הוא אוהב שלום ורודף שלום. לכן דווקא מטהו פורח. “פרח” רומז לתיקון רפ”ח ניצוצין, והציץ שעל מצח הכהן הגדול בגימטריא קץ: ציץ = 190 = קץ. כלומר, הכהונה האמיתית מקרבת את הקץ, לא דרך מריבה אלא דרך שלום, ענווה ותיקון. גם “שקד” מלמד על שקידה וזריזות: הקב”ה שוקד על דברו, אך הפרי בא בתהליך. גאולה אינה קפיצה פראית אלא פריחה מדורגת. מחלוקת מול שלום המילה “מחלוקת” רומזת לפירוד: חלקים נפרדים, מוות ופיזור. לעומתה “שלום” הוא חיבור: קו ימין, קו שמאל וקו אמצעי. השי”ן מרמזת לשלושה קווים — אברהם, יצחק ויעקב — ותפארת יעקב מחברת בין הקצוות. לכן יעקב ביקש שלא יוזכר שמו במחלוקת קורח, כי שורש יעקב הוא שלום ואחדות. אחרית הימים תלויה ב”האספו” — באחדות ישראל. משה מנסה להשלים משה אינו ממהר להעניש. הוא נופל על פניו, ממתין לבוקר, מדבר בנחת עם קורח ועדתו, ואף שולח לקרוא לדתן ואבירם. חז”ל לומדים מכאן שאין מחזיקים במחלוקת, אלא מחזרים אחר השלום. אבל כשדתן ואבירם עונים “לא נעלה”, ומבזים גם את ארץ ישראל באומרם שמצרים היא “ארץ זבת חלב ודבש”, כאן “ויחר למשה מאוד”. עד שפגעו בו אישית — סבל. כשהפכו את יציאת מצרים וארץ ישראל, כבר נגעה המחלוקת בשורש האמונה. הניסיון לערער על נבואת משה שורש החטא היה ערעור על משה רבנו כנביא אמת. בפרשת שופטים נאמר: “נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה’ אלוקיך, אליו תשמעון”. מי שאינו שומע לנביא אמת מערער על השראת השכינה בישראל. לכן משה אומר: “אם בריאה יברא ה’ ופצתה האדמה את פיה” — לא כדי לנקום, אלא כדי לברר לעולם שמשה אמת ותורתו אמת. פי הארץ, שנברא בערב שבת בין השמשות, מתגלה כדי להשיב את האמונה למקומה. אקטואליה: מטרה קדושה אינה מתירה דרך של חילול השם השיעור מחבר זאת לימינו: גם כאשר אדם או ציבור טוענים שהם פועלים למען תורה, קדושה, שמירת מסורת או הצלת עם ישראל, הדרך חייבת להיות קדושה. אם בדרך דוחפים, מבזים, מקללים, פוגעים בשוטרים, בחיילים, במנהיגים או באנשים פשוטים — התוצאה היא חילול השם. החזון איש כתב שבזמננו מעשים קשים הנראים כאלימות אינם מתקנים אלא מקלקלים, כי הציבור רואה בהם השחתה ולא קדושה. המסר המרכזי קורח מלמד שכל אידיאל צריך שלושה תנאים: אמת, זמן נכון, ודרך ישרה. בלי ענווה ושלום, גם רעיון רוחני עלול להפוך לאש מחלוקת. הקדושה אינה נמדדת רק במה שאדם רוצה להשיג, אלא גם באיך הוא משיג זאת. אהרן מלמד שגאולה באה מתוך שלום; משה מלמד שמנהיג אמת מבקש רחמים גם על החולקים עליו; וקורח מלמד לדורות שהשפלת הצדיק והקדמת הקץ אינן מקרבות את הגאולה — אלא מרחיקות אותה.