שְׁפַל רוּחַ

הפיוט "שפל רוח" נכתב במאה ה-11 על ידי הפייטן שלמה אבן גבירול, מגדולי משוררי ספרד. הפיוט מבטא את תחושת הענווה העמוקה של האדם מול בוראו: האדם, על קטנותו ושפלותו, משווה עצמו לתולעת קטנה באדמה מול אין־סוף גדולתו של האל. הפיוט מושר ונאמר במסגרות שונות של תפילה ופיוט, במיוחד בימים נוראים ובסליחות, כקריאה ליראה, לחרדת קודש ולכניעה מול האין־סוף האלוהי. השיר נושא נימה אישית ופיוטית גם יחד – הוא נוגע בלב כל מתפלל באשר הוא, ומדגיש את הפער בין גדלות האל לאפסיות האדם, אך גם את זכותו של האדם לפנות אל הבורא בלב שבור ונדכה. בביצוע זה מקבל הפיוט נופך מוזיקלי חדש, המעביר את הודו ותחינתו של הטקסט העתיק בשפה עכשווית ומרגשת. שְׁפַל רוּחַ, שְׁפַל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה, אֲקַדֶּמְךָ בְּרֹב פַּחַד וְאֵימָה. לְפָנֶיךָ אֲנִי נֶחְשָׁב בְּעֵינַי כְּתוֹלַעַת קְטַנָּה בָאֲדָמָה. מְלֹא עוֹלָם, אֲשֶׁר אֵין קֵץ לְגָדְלוֹ, הֲכָמֹנִי יְהַלֶּלְךָ, וּבַמָּה, הֲדָרְךָ לֹא יְכִילוֹן מַלְאֲכֵי‑רֻם, וְעַל אַחַת אֲנִי כַּמָּה וְכַמָּה, אֲשַׁחֵר אֵל בְּרֵאשִׁית רַעֲיוֹנַי, אֲשׁר לִשְׁמוֹ תְהַלֵּל כֹּל נְשָׁמָה.