יְהוֹשֻׁעַ כב - מִזְבַּח הָעֵד — שַׁעַר הַבְּרִית וְהַסִּיּוּם

מִזְבַּח הָעֵד — שַׁעַר הַבְּרִית וְהַסִּיּוּם The Discerning Wisdom That Examines Before It Judges The Altar of Witness — “Then Joshua called the Reubenites and the Gadites” · Joshua 22:1–34 (1) דָּן לְכַף זְכוּת — לפרש לטובה לפני שמגיבים: תרגול יומי במוסר הספרדי, על פי הרמב״ם בהלכות דעות ופרקי אבות א:ו — „הֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת”: בכל פגיעה מדומה או מעשה חשוד של הזולת — לעצור ולחפש תחילה פירוש מיטיב, לפני שפוסקים את הדין. תרגול מעשי יומי: לקחת מצב אחד שעורר היום כעס, ולנסח עליו במודע כף זכות — “אולי הכוונה הייתה ש...”. (2) דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה — לשאול לפני שמאשימים: דגם פנחס, יהושע כב:יג–טז. לפני שמגיבים לשמועה, ידיעה, או פגיעה שנדמית לאדם — יש לברר אצל בעל הדבר עצמו, ברוגע ובבהירות: “שמעתי / הבנתי כך וכך — האם זה נכון?” לעולם אין לפעול על פי שמועה בלבד; האלשיך על כב:יא מדגיש שמותר לפעול רק לאחר עדות מבוררת — קבלת עדות — ולא על סמך העברה בעלמא של הדברים. (3) רוֹדֵף שָׁלוֹם — תחילה שליחות של שלום: על פי דברים כ:י, וכדברי האלשיך ליהושע כב:יג, אפילו בסכסוך החריף ביותר יש לקרוא תחילה לשלום. מנהג ספרדי — חלב, מרוקו וירושלים — לשלוח מתווך, פעמים רבות חכם או אדם שלישי מכובד, כדי לברר לפני שהמחלוקת מתלקחת: סולחה פעילה ופיוס. מי שמכיר סכסוך במשפחה או בקהילה — יעשה היום צעד של בירור, במקום להישען על הנחה. (4) לא להניח מקום לחשד — מראית עין: על פי החיד״א לכב:טז — זהו הצד המשלים. במקום שבו מעשה האדם עלול להתפרש שלא כראוי, עליו להסביר מראש מה הוא מתכוון לעשות, כדי שלא ייווצר „מקום לחשד”. למעשה: פעולה חריגה — כגון ניהול תרומה בדרך שונה, או שמירת מנהג באופן שאינו רגיל — יש לבאר בגלוי לפני שאחרים מתחילים לתהות. (5) זהירות — בדיקה יומית של הדרכים: על פי הרמח״ל, פרק הזהירות, לקבוע זמן קבוע — ובמנהג ספרדי נפוץ בעת חשבון הנפש שלפני קריאת שמע שעל המיטה, כמנהג חלב — לעבור על דרכיו של האדם: „נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה”, איכה ג:מ. היכן פעלתי היום מתוך הרגל, “כעיוור ההולך בחושך”, והיכן פעלתי מתוך בהירות נבדקת? (6) לקרוא את המזבח כ„עד” — סימן זיכרון ולא עילת מחלוקת: על פי הרד״ק והפשט, יהושע כב:כז–כח, לד — כוחו של עדות נראית לעין, השומרת שייכות לדורות הבאים. תרגול ביתי ספרדי: לקבוע בבית סימן מודע של קשר ושייכות — שולחן שבת משותף, לימוד משפחתי חוזר — המעיד לילדים שגם מי שנמצא “בקצה”, קרוב רחוק או מי שפחות מקיים בפועל, יש לו „חלק באֲדֹנָי”; וזה כנגד החשש שבכב:כה, כז. (7) משיח בן דוד — החכמה המשכינה שלום על ידי אמת: המסורת הספרדית, על פי הרמב״ם בהלכות מלכים, רואה בהשבת המשפט המבחין ובשלום הבא מתוך אמת רמז מוקדם לגאולה. בעמידה, בברכת „הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה” ובברכת „שִׂים שָׁלוֹם”, יש להכניס כוונה: יהי רצון שהחכמה שמנעה מלחמה ביהושע כב תושלם — אמת ושלום בימי משיח בן דוד. „עֵד הוּא בֵּינֹתֵינוּ כִּי אֲדֹנָי הָאֱלֹהִים”, כב:לד.