מורה נבוכים לפריבילגיה הקרקעית בישראל, פרק 3. מדוע ובעבור מי הומצא הַמֶּרְחָב הַכַּפְרִי ?

למתעניינים בנושא מומלץ לעיין במאמר כאן : https://bit.ly/470oIHW ובכן, עסקינן היום ביצור מופלא, חדש, בתולי ותמים למבט ראשון המתקרא "הַמֶּרְחָב הַכַּפְרִי". צמד נאה של מילים בנאליות שכל אחת מהן היא משאת נפש נפוצה וביחד הן מזמנות תמונת שקיעה יפה של תלמים חרושים עד לאופק, בָּאלות חציר מאוגדות ומפוזרות, טרקטור ג'ון דיר ירוק מתנהל בעצלתיים, כמה גגות אדומים בשולי התמונה, נחל תכול מתפתל ביניהם ואולי גם פסקול של כבשים פועות וסוסים צוהלים בחווה. והסימון הנאה הזה שמייצר כמעט אוטומטית הזדהות בקרב רבים, המרחב הכפרי, הוא הוא היצור החדש שפרש כנפיו ובחר לעצמו מסומנים באופן סלקטיבי ובלעדי ובהם קיבוצים, מושבים וכפרים שיתופיים. המרחב הכפרי הוא האֶתֶּר הקדום, החומר ההיולי והתווך הסודי הממלא 85% מקרקעות המדינה המוחזקות בידי מועצות אזוריות ואשר בתוכן מרוכזים כל ה-5.6% הנ"ל האוחזים בקרקעות משבצת. והמרחב הכפרי הוא גם זה שהחריג החוצה מתוכו ובכוונת מכוון את כל היתר, ובעיקר עיירות פיתוח שכידוע הן ממוקמות עמוק בלבו של המרחב הכפרי אולם תמיד כמובלעות ואיים "מוזרים" בקרבו. זרם הדם וחומרי ההזנה מטעם המדינה ל"מרחב הכפרי" פשוט מדלגים ואינם עוברים דרכן. המרחב הכפרי הוא שגילם עצמו כהגדרה מעוגנת בתקנות ייחודיות של שורת מוסדות מדינה שעובדים בלעדית בעבורו, והוא סיפור העל שיצר הַשְׁגָרָה לשורה ארוכה של מהלכים במשאבי מדינה בנפח עצום שבהם המוטבים הם בלבדית אותם 5.6% לעיל. בלשון אחרת, "המרחב הכפרי" הוא הסיפור הכי גדול והכי רלוונטי לחיי כולנו ואשר איש מאיתנו לא חושב עליו ולא עוסק בו.