מורה נבוכים לפריבילגיה הקרקעית בישראל, פרק 4. מְדִינַת הַמּוֹעָצוֹת הָאֲזוֹרִיוֹת

למתעניינים בנושא מומלץ לעיין במאמר כאן : https://bit.ly/3wlDrZR "המרחב הכפרי" נולד ויצר התכה מושלמת בין שתי עוולות יסוד ושני איפיוני קרקע שונים: קרקע שיפוט מוניציפלי וקרקע משבצת. המוניציפלית שבחזקת המועצות האזוריות ששטחה 85% מכל קרקעות המדינה ובהן חיים בסה"כ 9% מאזרחי המדינה. בתוכם נותני הטון ומכתיבי הדרך במוא"זים, שמהווים בסה"כ 5.6% מאזרחי המדינה, אשר מחזיקים בקרקע בחוזי משבצת קשיחים בנפח 4 מיליוני דונם. חברי המליאה במועצות אזוריות הם בדרך הטבע נציגי האגודות בעלות המשבצות ונציגי היישובים הקהילתיים. באותה "דרך טבע" הם גם מאיישים את הועדה המקומית לתכנון ובנייה שאחראית לספק להם היתרי בנייה לכל גחמה, לשנות יעודי קרקע לכל צורך שעולה אבל חשוב מכל – לעצב את דמותם של 85% משטחי המדינה בהתאם להשקפתם ונטיית לבם. שוב, 5.6% מאזרחיה המדינה, בנוסף לאחיזת קרקעות המדינה הבלתי פרופורציונית, מכריעים בנוסף, דה יורה ודה פקטו כיצד ייראו רוב פני המדינה. והדברים התחדדו ברקע שינויים גורפים שתכליתם צמצום בקרת המדינה והרחבת קשת הסמכויות של הוועדות המקומיות בשנים האחרונות.