עיונים חולין דף מ"ד (ח"ב) | בין מדע לתורה: מקור הידע הרפואי של חז״ל (ח"ג)

שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א שיעור דף היומי בעיון בעניינים המוזכרים על הדף השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו תקציר השיעור: הרשב״א ביאר דהא דקבע המשנה הכלל בהמשנה דטריפה היא כל שאין כמוהו חיה, היא אפילו למ״ד דטריפה חיה, דגם הוא מודה דלא יחיה אלא דאין לה זמן ברור מתי תמות. (ואפשר דהמחלוקת אי טריפה חיה או לא היא מרבנן סבוראי הסתומאים, דלא נזכר בה שם. ועיין בשיעור לדף ל״ט דאפשר דהמחלוקת בזה היא בהגדרת טריפה אי היא משום התחלת מיתה ונבילה או משום בעל מום.) ובזה סבר הרשב״א דאע״ג דחזינן בטריפה דחי יותר מי״ב חודש, אפ״ה המציאות היא כחז״ל בימיהם שדבריהם המה בנביאות, והרמב״ם סבר דאכן אינה המציאות אבל אפ״ה צריכין לציית למה שפסקו חז״ל בזה. וחזינן מזה דהדיון בזה ביניהם היא מעבר להלכות טריפות לחוד, אלא לגבי הדיון הכללי במדע נגד דבריהם של חז״ל. ודברי הראשונים שהבאנו בשיעור לדף מ״ד שהודו דחז״ל לא דיברו כי אם לפי המדע שידעו החכמים בימיהם, המה כגישת הרמב״ם (דלא כהמהר״ל בבאר הגולה שהתנגד לר׳ עזריה מן האדומים בזה דחז״ל דיברו על המציאות לפי המדע בימיהם). אבל מדברי חז״ל עצמן (כבלהלן בדף נ״ז) משמע דלא איכפת להן המתח הלז כבדברי הראשונים, ואכן אי התנגד הפסק להמציאות אזלי בתר המציאות ושינו הפסק הרווחת הקדומה. ורק בימי הגאונים כשהוצרכו להתמודד עם מפגש הפילוספיה (ועירעורן של הקראים אדברי חז״ל) והדרך החיים שלה שהיא עפ״י מדע תבונה ושכל (אשר ד״ר פייר הדוט טען דמעולם היתה מטרת הפילוסופיה להדריך להאדם דרך חיים לתכליתו), אשר לכן התחילו לכתוב ספריהם בשפת החכמה העולמי הערבי שמסביבם, לכן לעומתה הצריכו להגדיל ולהרים את דרך החיים של התורה וחז״ל והידע שלה ששואף ג״כ אל המקום שרוצין הפילוסופים להגיע אליה ע״י עיסוקן בהפילוסופיה. ובזה הצריכו להקדיש פסקיהן של חז״ל ולהשוותן כשהתנגד להמציאות והמדע, ובפרט בעניני רפואה שהיתה אז חלק מתחום הפילוסופיה (וביאר הרב ד״ר יצחק פרוס בספרו הרפואה במקרא והתלמוד, דבימי המקרא קודם עליית הפילוסופיה אכן לא היתה אומנות קבוע של רופא מיוחד); ועד ימינו נשארה המתח והעוינות הלז בין עולם הרפואה לעולם התורה (ואע״פ שכבר הופרדה התחום של רפואה מתחום הפילוסופיה, ואכן יש בהמתח משום שנבנה על מדע שמתנגד לסיפורי התורה כמו בתיאוריית אבולוציה). אבל מקודם לזה אכן לא עסקו חז״ל בכלל בתחומים הללו ולא הופגשו בה (כדרך חיים שמתנגד להם), שיצטרכו להתמודד עמהן להשוותן, ורק כשהצטרכו אל החכמה הלז לקבוע ההלכה שאלו להמומחים בזה, ואי אכן לא השווה עם הפסק שינו הפסק בזה כיון שלא היה בזה שום מתח בין התחומים על דרך החיים שלהם הכללית. וי״ל דזהו דפי׳ רבינו אברהם בן הרמב״ם מאביו דנקרא ר יהודה הנשיא ״רבינו הקדוש״ על שהיה יכול להודות לחכמי אומות העולם, כיון דלהראשונים היה בזה משום גדלות להודות על האמת כשדרכם מתנגד לדרך החיים שלו, משא״כ הש״ס קבע דהיא מחמת שלא הכניס ידו מתחת לאבנטו, כיון דלהם לא היה בהודאה לחכמי אומות העולם משום מעלה דלמה לא יודה להן דלא היה בזה משום שום מתח ביניהם. ובתוספתא בנדה (פ״ד ה״ג) שהובא בנדה דף כ״ב ע״ב הביאו דשאלו לרופאים אודות אשה שהפילה קליפות אדומות והשיבו להן דיש לה מכה במעיה. וסיים התוספתא דיבחנו את זה דתטיל למים ואי ימוך אז הוי דם נדה, והרא״ש (כלל ב׳ סימן י״ח) שאל להרשב״א אי הבדיקה הלז היא ג״כ מדברי הרופאים, או דהיא מדברי חז״ל ולא סמכו לגמרי על הרופאים ושאל דא״כ למה לא סמכו על דברי הרופאים. ור׳ גרשון אשכנזי בעבודת הגרשוני (סימן כ״ב) סבר ג״כ דסמכינן לגמרי אדברי הרופאים אף להקל, חוץ אם אפשר לבחון דבריהם באופן אחרת דאין בזה משום חוסר סמכותן. וציין להמהר״ם מלובלין (סימן קי״א) דסבר דלא סמכו חז״ל אדברי הרופאים בנדה (אבל אינו ברור בדבריו דחולק אזה), וכן סבר השבות יעקב (ח״ג סימן כ׳) דסמכינן ארופאים רק במקום דיכולין לסמוך אאשה, דכתיב כי הוא חכמתכם ובינתכם ואין להם חכמה בזה במה שנוגע להלכה. וחלק שם ג״כ אהא דסברי דהעולם כדורי היא דלא כדכתיב במקרא דהיא קצווי ושטחי. וכדהבאנו בשיעור לדף מ״ד הביא רעק״א (הראשון, סבו של רעק״א) בספר משנת ר״ע הביא דר׳ אברהם ברודא והשבות יעקב חלקו אהחכם צבי ואסר לה להאשה שאמרו לה הרופאים שהחלב שלה ארסי לילדיה, להינשא. ולאחריו הוסיף ר׳ יהונתן אייבשיץ בבני האהובה לטעון בעד ר׳ אברהם ברודא (שעמד בראש בית מדרשו בפרג, נגד הביהמ״ד של ר׳ דוד אופנהיימר) עפ״י סמך בידע הרפואי של הרופאים כזלמן הרופא ובהאקדמיה, דא״א לחלב האשה להיות ארסי לילדיה (כי אם אי החלב היא שמן או שהיא כעסנית אז בעת ההנקה, שאז הרפואה לזה היא בקלות), אי היא בריאה ושמינה כמו האשה הלז. ובזה קרא תיגר על מדע הרפואי (בימיו) דאכן אין לסמוך עליהן בכל מקום, וכהסיפור הלז שדיברו בזדון והירסו לימודי הטבעיות לומר שחלב שלה ארסי היא, אשר זהו הסיבה שהתנגד ר׳ אברהם להחכם צבי שלא סמך על הרופאים, ואין הקב״ה מביא תקלה ע״י צדיקים. ובבני אהובה (הל׳ אישות פט״ו ה״ו) האריך דיכול האשה להתעבר באמבטי כדברי הפסוקים והרופאים הראשונים (ועיין בשיעור לסנהדרין דף ק׳ ח״ב), אשר שללו הרופאים האחרונים את זה מחמת שלא יוכלו לצייר את זה בדמיונם. (והאריך הרב ד״ר מעוז כהנא בזה בספרו תרנגולת בלי לב.) וזהו כעין דברי החת״ס לגבי קביעת המות בהפסקת הנשימה שהבאנו בשיעור לדף מ״ד. ובקובץ עץ חיים (קובץ ט״ז) במאמר דעת מרן החת״ס אודות ר׳ יהונתן אייבשיץ, דנו בהשפעת ר׳ יהונתן על החת״ס. ויש להביא מזה לראיה שהושפעה החת״ס מר׳ יהונתן ודן בדבריו. להשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור: https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gO...