קרח - חידושו של החזון איש - האלימות וההשחתה אינה דרך תוכחה ותיקון בזמננו - הפגנות הפלג

הרב אברהם הלוי שליט״א פרשת קורח – מחלוקת, גבולות, שמחה בחלקו וכוחה של אהבת ישראל פרשת קורח – הפרשה שבה משה רבנו אינו מתפלל כדרכו פרשת קורח מעוררת קושי גדול. לאורך התורה אנו רגילים לראות את משה רבנו עומד בפרץ ומתפלל על ישראל לאחר חטא העגל, לאחר חטא המרגלים ובשאר המשברים. אולם כאן מופיעה תגובה שונה לחלוטין. משה אומר: "אל תפן אל מנחתם" ומבקש הוכחה שמימית שתראה כי קורח ועדתו אינם פועלים בשם ה'. חז"ל מלמדים שהדבר נובע מחומרת המחלוקת. לא הייתה זו מחלוקת פרטית נגד משה ואהרן בלבד, אלא מרידה בסדר שקבע הקב"ה עצמו. חומרת המחלוקת על הפסוק "את מחתות החטאים האלה בנפשותם" מפרש רש"י שאין מדובר בחטאים בשגגה אלא בפושעים במזיד. המחלוקת אינה רק טעות רעיונית אלא פגיעה בעצם יסודות האמונה. רש"י מוסיף: "בוא וראה כמה קשה המחלוקת", שהרי אפילו תינוקות נבלעו עם משפחותיהם. מכאן למדנו שהמחלוקת עלולה לפגוע לא רק בבעלי המריבה אלא בכל הסביבה. חז"ל אמרו: "כל מחלוקת שאינה לשם שמים סופה להתקיים" (אבות ה, יז), והדוגמה המרכזית היא מחלוקת קורח ועדתו. מדוע אמר משה "בוקר"? משה נתן לקורח לילה שלם לחשוב ולחזור בתשובה. רש"י מסביר ש"בוקר ויודע ה' את אשר לו" רומז למעשה בראשית. כשם שהקב"ה הבדיל בין אור לחושך, כך הבדיל בין אהרן הכהן לשאר ישראל. יש קדושה ויש מדרגות. אמנם "כל העדה כולם קדושים", אך אין זה מבטל את התפקידים השונים שקבע ה'. הליצנות שהחריבה את הכול במקום לנצל את הלילה לתשובה, קורח עבר בין השבטים והסית את העם בדברי ליצנות. הוא שאל: בית מלא ספרי תורה – האם זקוק למזוזה? טלית שכולה תכלת – האם זקוקה לחוט תכלת? המטרה לא הייתה בירור הלכתי אלא זלזול בתורה ובמשה רבנו. מכאן למדנו שכוח הליצנות מסוגל להפיל גם אנשים גדולים וחכמים. המזוזה ושמירת הפה בביאור עמוק מובא שהמזוזה מסמלת את פתח הפה. כשם שהמזוזה שומרת על פתח הבית, כך האדם צריך לשמור על דיבורו. לכן טעה קורח כשלעג למזוזה. בית מלא ספרים אינו מועיל כאשר הפה אינו שמור. התורה צריכה לעצב את האדם ולא להפוך לכלי של גאווה ומחלוקת. "ויקח קורח" – לקח מקח רע לעצמו חז"ל דרשו: "ויקח קורח" – לקח מקח רע לעצמו. התורה נקראת "לקח טוב נתתי לכם". קורח השתמש בתורה נגד התורה. הוא לקח רעיונות קדושים כמו "כל העדה כולם קדושים" והפך אותם לנשק נגד משה ואהרן. זהו אחד המסרים החשובים לדורנו: אפשר לדעת תורה, אך אם משתמשים בה לכבוד, לפירוד ולמאבקים – הופכים את סם החיים לסם מוות. התכלת, הים והשמחה בחלקו התכלת מזכירה את הים, והים מזכיר את הרקיע ואת כיסא הכבוד (מנחות מג ע"ב). הים מלמד גבולות. הגלים מגיעים עד החוף וחוזרים לאחור. הם אינם פולשים למקומו של הזולת. קורח לא היה שמח בחלקו. היה לו עושר, חכמה ומעמד, אך הוא רצה גם את כהונת אהרן. לכן דווקא מצוות הציצית, שקורח לעג לה, באה ללמד את ההפך – הסתפקות, גבולות ושמחה במה שה' נתן. יום שני ומקור המחלוקת חז"ל אומרים שביום השני נבראה המחלוקת, ולכן לא נאמר בו "כי טוב". ביום זה הובדלו המים העליונים מהמים התחתונים. רק ביום השלישי, כאשר כל דבר הגיע למקומו, נאמר "כי טוב" פעמיים. מכאן יסוד גדול: השלום נוצר כאשר כל אדם מכיר את מקומו ואת תפקידו. שמח בחלקך – יסוד האמונה הקנאה היא שורש מחלוקת קורח. כאשר אדם אינו שמח בחלקו, הוא למעשה מערער על הנהגת ה'. הוא טוען שהקב"ה טעה בחלוקת הכוחות, הכישרונות והתפקידים. לכן אמרו חז"ל: "איזהו עשיר? השמח בחלקו" (אבות ד, א). זוהי לא רק מידת מוסר אלא ביטוי עמוק של אמונה. מדוע משה ביקש עונש כה חמור? השיעור ביאר על פי הרמב"ם והחזון איש שיש מצבים חריגים שבהם מסיתים ומדיחים מסכנים ציבור שלם. הרמב"ם (הלכות תפילה ב, א) מסביר שברכת "ולמלשינים" תוקנה כאשר רבו המינים והחלו להרחיק את ישראל מן התורה. אולם החזון איש מדגיש שבדורנו אין לנהוג בדרכי כפייה ואלימות. בזמנים שבהם אין נבואה, אין בת קול ואין גילוי שכינה ברור, הדרך היא לקרב באהבה ולא לדחות. דברי החזון איש לדורנו החזון איש כותב שבימינו רבים מוגדרים כתינוקות שנשבו. לכן החובה היא: "להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה". זהו ההבדל בין דור המדבר, שבו ראו את השכינה בעיניים, לבין הדורות שלנו, שבהם יש צורך בהרבה סבלנות, אהבה והסברה. אקטואליה – צונאמי, רעידת אדמה ולקח רוחני השיעור קשר בין פרשת קורח לבין תופעות טבע כמו רעידות אדמה וצונאמי. כאשר הים פורץ את גבולותיו, הוא מזכיר את האדם שאינו מסתפק בחלקו ורוצה לקחת את מקומו של הזולת. הים מלמד אותנו שיעור תמידי: לדעת את הגבול שהקב"ה קבע, לשמוח בו ולפעול בתוכו. הפער בין קורח לשמחה מבטא את החיסרון הגדול של קורח – חוסר שמחה בחלקו. המילה "חלקו" רומזת ליסוד שאמרו חז"ל: השמח בחלקו הוא העשיר האמיתי. מסר הסיום פרשת קורח מלמדת שהסכנה הגדולה ביותר אינה מחסור בכישרונות אלא חוסר שביעות רצון ממה שה' נתן לאדם. התיקון למחלוקת הוא הכרת מקומו של כל אדם, שמירת הלשון, כבוד לתלמידי חכמים, שמחה בחלקו ואהבת ישראל. כאשר אדם מפסיק לחפש את חלקו של האחר ומתחיל לממש את שליחותו שלו, מתקיים בו הפסוק: "איזהו עשיר? השמח בחלקו", וזוכה להביא שלום, אחדות וברכה לעולם.