עיונים חולין דף ס' | בגדר סימני הכשרות

שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א שיעור דף היומי בעיון בעניינים המוזכרים על הדף השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו תקציר השיעור: קיימת ג' טעמים במאכלות אסורות: 1). כדרכם של חכמי אשכנז שניתנו רק כדי לחנך בנ"י לציית ולשעבד את עצמן למצות הא-ל וחקיו, ואכן אפשר דהמה שרורתיים (ועיין בשיעור לסנהדרין דף ע"ה) 2). כדרכו של הרמב"ם שניתנו לטובתינו כיון דיש בהמאכלות הללו משום סכנה פיזיאולוגית (אע"ג דאכן הודה בפרקי משה על רפואה עפ"י גלינוס דבשר החזיר וארנבת שאסרה התורה ברואים הם, וד"ר יעקב לוינגר האריך בזה דכוונתו דרק למרקחת ברואים הם אבל לא לאוכלם כסדר) 3). כדרכם של הרמב"ן והאברבנאל דהמאכלות הללו פוגמין באופן רוחני בתכונות מזג הנפש של האדם (ועיין בשיעור לדף כ"ב-כ"ד דהוכיחו האנתרופולוגים דיסודה של המאכלות האסורות היתה לסווג הדברים לסוגים מדוייקים, ואי לא נסתווגו איזה מין בסוג מדוייק אסרה אותה התורה.) ולפי דרכם של חכמי אשכנז בטעם איסור מאכלות האסורות, הא דנתנו התורה וחז"ל בהם סימנים המה רק שרורתיים להודיע לנו מהו שנאסרה והמה הסיבות למה נאסרו דזהו שאסרה התורה כדי שיצייתו לציווי ה'. משא"כ לפי הטעמים שנאסרו מחמת מהותן אפשר דהסימנים הללו המה רק הסימנים למה שנאסרו, והסיבות שנאסרו המה מתחתיהן, וזהו דכתב הרמב"ם במו"נ (ח"ג פמ"ח) דאין הסימנים סיבת איסורן, דסיבת איסורן אליביה היא מחמת האי-בריאות שיש בהן, וכמו"כ כתב הריקנט"י (פ' שמיני ויקרא י"א ב'). וכן דייקו האחרונים מהרמב"ם בספר המצות (עשין קמ"ט) דסימני העוף המה רק מדרבנן. וזהו רק אי הסימנים המה משום סימן יכולין לומר דרבנן קבעוהו הסימנים הללו, משא"כ אי היא משום סיבה דמהיכי תיתי לקבוע הסיבה בזה במה שלא נאמרה בהתורה. והקובץ שמועות (חולין אות כ"ו) דן אי הסימני כשרות המה משום סימן או סיבה. והמהרי"ט (בנו של המבי"ט ותלמידו של הב"י) סבר (ח"א סימן נ"א) דסימני גדלות באדם המה רק לסמן שניכרים על ידיהן שהתבגר, אבל אינם עיקר הגדלות והסיבה שגורם לגדלותו דהא בתורה כתיב רק "קטן" ו"גדול" ונקראו רק "סימנים". וכמו"כ היא בסימני כשרות בבהמה, אשר לכן מתירין קלוט במעי אמה, אע"פ שאין לה הסימן כשרות כיון דידעינן בלא"ה דמותרת. והמשנה למלך בהל' מאכלות אסורות (פ"ב ה"א) הקשה על התו"כ (פ' שמיני ג' ב') דדרש ק"ו ללקות אי יש לה ב' סימני טומאה מהא דאסרה התורה אי יש לה סימן אחד, והא אין מזהירין מן הדין? ור' יוסף ענגיל בלקח טוב (הקדמה אות ב') הביא בשם ידידו דהא דאין עונשין מן הדין היא רק אי הק"ו מוסיף איסור, אבל בבהמה טמאה אין סימן השני מוסיף שום דבר בה דהא המה רק סימנים לסיבת איסורו אבל אינם הסיבה שנאסרה מחמת זה. והקובץ שמועות והזרע אברהם (סימן י"ג-י"ד) והדובב מישרים (ח"א סימן פ"ט) והבית האוצר (ח"ב מערכה ב') הביאו ראיה להיפך מהא דקבעו חז"ל דנבלת בהמה טמאה צריכה מחשבה כדי לקבל טומאה, ובבכורות דף י' סבר ר"ש דאף ארנבת והגמל לא בעי מחשבה דיש להם סימני טהרה. ואי הסימני כשרות המה רק משום סימנים ואינם גורמין האיסור מסיבתה, למה גורמין שיחשבו כאוכל שיקבל טומאה על ידה ואף בלי מחשבה? אבל תי' דלר"ש לשיטתיה דקלוט מן הטהור טמא, אכן הוי הסימנים כסיבה. והביא הזית רענן (ילקו"ש רמז תקל"ז) ראיה ג"כ מהריטב"א בנדה נ"א ע"ב, דהא דקבעו חז"ל דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר וכתבה התורה את שתיהן משום יגדיל תורה ויאדיר, דהודיע לנו התורה סיבת איסורו של שארי הדגים משום שאין לנם סנפיר, וחזינן מזה דהסימנים המה סיבת היתרם, וכמו"כ היא בהחת"ס להלן בדף ס"ו והלב אריה ובהשל"ה (תורה אור כלל יגדיל תורה ויאדיר). ומצינו ג"כ דהרמ"ע מפאנו (מאמר חקר הדין ח"א פ"ד) והאוהחה"ק (ויקרא י"א ז') כתבו עפ"י המדרש בתהלים דלעת"ל יטהר החזיר, וזהו דמברכין מתיר אסירים (דבמשמעות המקרא הוי "איסור" משום קשירה ו"היתר" כשמתירין הקשר, שנתשנה בלשוניהם של חכמים על האדם ש"איסור" היא אי מגבילין אותו באיזה דבר). והחת"ס בתורת משה (פ' ראה) הביא מר' אביש מפרנקפורט שהקשה דא"כ הוי כל איסור דבר שיש לו מתירין? וג"כ דהא התורה היא נצחי והאיך תשתנה (ואכן חלק העיקרים על הרמב"ם דעיקר זה אינה עיקר אמונה, ואפשר דאף הרמב"ם קבע עיקר זה רק כאמונה הכרחית שזכר במו"נ ח"ג פכ"ח)? ותי' דיתיר החזיר מחמת דישתנה טבעו ויתחיל להעלות גרה ג"כ. ונמצא לפי"ז דסימני הטהרה המה משום סיבת היתרו ולא רק משום סימן. והרוגצ'ובר חילק דסימנים שנכתב בהתורה המה משום סיבה, משא"כ הסימנים שנכתבו בחז"ל. והאברבנאל (ויקרא י"א) שסבר דטעם איסור מאכלות אסורות משום שפוגמין במזג האדם, פי' דהסימנים המה מאופי הבהמה, כגון המעלה גרה שעי"ז אינה יכולה לאכול עצמות ורק צמחים (וכעי"ז ביאר הכלבו בסימן ק"א), ואינם טורפים מחמת פרסותיהן, ולכן שמנות וטובות ואינם אכזריות וזדונות. וכן פי' השל"ה בפ' שמיני בשם ר' מנחם הבבלי (שחי בימי הב"י) דסימן אצבע היתירה בעוף טהור מראה למדת ההסתפקות שלה, וכמו"כ סימן מעלה גרה היא ג"כ מראה לזה שאוכלת כל דבר לתמציתה, וסימן שוסעת שסע מראה שאינה טורפת, וסימן סנפיר וקשקשת מראה שהמה מהנרדפים ואינם טורפים, וסימן בחגבים שמנתרים מראה שאינם משחיתים האילנות. וכעי"ז פי' הרמב"ן עה"ת (ויקרא י"א ג', שם שם ט') ובתורת ה' תמימה דהסימנים מראה לתכונות נפשם שאינם טורפים ושאין בהם ליחות רע וכדומה בסימני הדגים. והמוהרנ"ת בליקוטי (מאכלות אסורות ה"ד אות ד') ביאר דאסרה התורה את השרצים, אע"פ דאכן אינם טורפים, מחמת זה דיש בהם העדר עזות דקדושה. להשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור: https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gO...