חומש, פרשת בלק, יום שישי

שיעור החומש היומי ליום שישי, פרשת בלק, י"א תמוז. הפסוקים והרש"י מתארים את ניסיונו האחרון של בלק להביא לקללת ישראל ב"ראש הפעור", מקום שבו חזה שילקו בעתיד. בלעם, שמבין כי ה' חפץ רק לברך את ישראל, מוותר על הקסמים והנחשים ומביט אל המדבר, שם הוא רואה את השבטים שוכנים בסדר מופתי (שפתחי אהליהם אינם מכוונים זה מול זה) ותשרה עליו רוח אלוהים. במקום לקלל, הוא נושא משל ומברך את ישראל בברכות מפוארות ("מה טובו אוהליך יעקב"), המתארות את הצלחתם, מלכותם העתידית שתנצח את עמלק וארצות אחרות, וגבורתם כהתיישבות ארי. בעקבות כך, בלק כועס, סופק את כפיו ומגרש את בלעם לביתו ללא המענק הכספי המובטח, בעוד בלעם מזכיר לו שהבהיר מראש כי לא יוכל לעבור את פי ה' אפילו בעבור מלוא ביתו כסף וזהב.