הקדמה כללית להלכות שמירת הלשון

הנחשון הראשון מהדורות האחרונים שבא והוציא ספר מיוחד המפרט את כל פרטי הלכות לשון הרע, היה רבי ישראל הכהן מראדין זצ"ל. כולם חששו נורא מלהוציא ספר כזה לאור העולם, גם בגלל שלא כל אחד מרגיש כי הוא ראוי להוציא ספר הלכות כזה שכולם צריכים בו תיקון ועבודה עצמית, וגם כי לא בטוח שדבריו התקבלו על בני הדור, ויהיו שיאמרו כי הוא רק מחטיא את העם יותר שמוטב יהיו שוגגין ולא מזידים. אחרי שהחפץ חיים הוציא לאור העולם ספר מיוחד זה, הוא נתן פריצת דרך לכולנו שגם אנחנו עד כמה שאנו קטנים ולא ראויים בכלל, בכל זאת כיון שאנחנו נצמדים לספר הקדוש שלו ממילא יש לנו אילן גדול להיתלות עליו וזו הסיבה היחידה שיש לנו את הפנים לבוא ולדרוש בפני העם הלכות לשון הרע אחרי שכבר זרחה שמשו של מרן החפץ חיים זיע"א. מסופר כי באחד הימים ניגש יהודי לחפץ חיים והקשה עליו הרבה מדוע הוצא את הספר? הרי כעת אחרי מה שכותב בספר אי אפשר כמעט לדבר מילה? ענה לו החפץ חיים במתק לשונו ואמר לו, טועה אתה, כי עד לפני שהוצאתי את הספר לאויר העולם היה אסור לדבר מילה אחת כי בכל מילה יש חשש של כמה וכמה איסורי דאורייתא, אבל כעת אחר שיצא הספר יכול כל אדם לעיין וללמוד בו כדי לדעת שיש גם דברים שמותר ואף חייב לדבר. מסופר על מרן הגר"ע יוסף זצ"ל כי כתב ספר על הלכות לשון הרע, אבל לבסוף הלך וגנז אותו, לתמיהת תלמידיו הסביר כי אחרי שהחפץ חיים הוציא ספר הלכות לשון הרע וכבר הורגלו בזה העם, איני רוצה שילמדו בספרים אחרים, כי בספרי מראה אני כמה פנים בהלכה שיש דברים שאפשר אולי להקל בהם יותר, אך מעדיף אני כי העם ימשיך ויתפוס בחומרותיו של החפץ חיים ולא בקולות שלי.