החלמה כפולה | פרק 3: התמכרות היא פתרון שגוי לכאב — שיחה עם הרב איתן אקשטיין רטורנו תחלואה כפולה

בפרק זה של “החלמה כפולה” גלית נגרי חדיף משוחחת עם הרב איתן אקשטיין, עובד סוציאלי, מייסד ומנכ״ל רטורנו, על התמכרות, תחלואה כפולה, טראומה, משפחות והצורך במענים טיפוליים רציפים ונגישים. הרב אקשטיין מציג תפיסה מרכזית שלפיה התמכרות היא לעיתים לא הבעיה הראשונית, אלא פתרון שגוי לכאב רגשי או נפשי. אדם עשוי להשתמש בסמים, אלכוהול, תרופות, הימורים או התנהגויות ממכרות אחרות כדי לברוח מטראומה, חרדה, דיכאון, בדידות או מצוקה לא מטופלת. הבעיה היא שה“פתרון” הזה מסתיר את הכאב, אך אינו מרפא אותו — ולעיתים אף מחמיר את המצב. השיחה מדגישה את המורכבות של תחלואה כפולה: לא תמיד ברור מה קדם למה — ההתמכרות או הקושי הנפשי. לכן נדרש אבחון מקצועי וזהיר, ורצף טיפולי שמסוגל לראות את האדם בשלמותו ולא להעביר אותו ממערכת אחת לאחרת. גלית מעלה את הקושי של משפחות שנשארות בין הכיסאות: מערכת בריאות הנפש מבקשת קודם גמילה, ומסגרות הגמילה מבקשות קודם איזון נפשי. הרב אקשטיין מתאר את רטורנו כמסגרת טיפולית הכוללת אשפוזיות, קהילה טיפולית, דירות מעבר, בתי ספר, עובדים סוציאליים, מדריכים ואנשי מקצוע. הוא מדגיש שתהליך משמעותי אינו מסתיים בדיטוקס, אלא דורש המשך טיפול, קהילה, ליווי, תפקוד, עבודה וחזרה הדרגתית לחיים. נושא מרכזי נוסף הוא יישוג — איך מגיעים לאדם שזקוק לעזרה אך אינו רוצה טיפול. לדבריו, זהו אחד האתגרים הגדולים ביותר, משום שהאדם חווה את ההתמכרות כמשהו שעוזר לו לשרוד. לכן המשפחה זקוקה לכלים: תקשורת, גבולות, סבלנות, חיזוק, ולעיתים גם פעולה ברורה מול סכנה. בפרק עולה גם הצורך של משפחות לא להישאר לבד. הרב אקשטיין קורא למשפחות לבקש עזרה, לא להתבייש, להתאגד, להפעיל לחץ ציבורי ולדרוש פתרונות מערכתיים — במיוחד במצבים שבהם אדם משתחרר מאשפוז או מגמילה ללא מסגרת המשך. לקראת הסיום הרב אקשטיין מעביר מסר של תקווה: גם כאשר יש אבחנות קשות, התמכרות ממושכת או תחלואה כפולה מורכבת, אין לקבל גזר דין סופי על אדם. לדבריו, אנשים יכולים להשתנות, להשתקם ולבנות חיים — אם מקבלים טיפול נכון, ליווי, גבולות ואמונה ביכולת להחלים.