ההלוויה של סרן אמיתי גרנות ז"ל /

הדמעות ירדו למול ההספד קורע הלב של האחות הלל גרנות שאמרה מדם לבה השותת: "תאהבו אותנו, תאהבו אתכם, תאהבו בשם אח שלי, כי אנחנו נלחמים בשם האהבה: האהבה לילדים שלנו, האהבה להורים שלנו, האהבה לאחים שלנו, האהבה לעם ולארץ שלנו. תנו לשברים של הלבבות שלנו להתאחות ללב אחד גדול בשם אח שלי - כי רק האהבה תנצח" וכאן מצטטת האחות את ספר מיכה: " אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי " והיא שוב מדגישה בעיניים בוכיות ובקול שבור "אני נשבעת כי קמתי" ואז ממשיכה את הפסוק: "כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְהוָה אוֹר לִי". סרן אמיתי גרנות ז"ל נפל ביום ראשון מפגיעת טיל של חיזבאללה, לפני שבועיים התארס לבחירת לבו ועוד שבועיים כבר היה אמור לעמוד מתחת לחופה: "אביו, הרב תמיר גרנות מישיבת ההסדר 'אורות שאול' בשכונת שפירא בדרום ת"א שעשה דוקטורט על התקומה היהודית מתוך אפר השואה וכתב ספר על 'אמונה ואדם לנוכח השואה' זועק עכשיו כלפי שמיים ואל מול המאות שהגיעו ללוות את בנו בדרכו האחרונה: "ריבונו של עולם, איך יכול להיות שבעולם שלך, ילד יהודי שגדל בארץ ישראל, שסבא שלו בירך אותו בברית המילה : 'קיים את הילד הזה לאביו ולאמו". בסוף השבוע האחרון פרסם הרב גרנות, דמות ציבורית מוכרת בעולם הדתי - לאומי מאמר נוקב 'במקור ראשון' ובו תחת הכותרת 'ממשבר ללידה' הוא מנסה להבין איך 'הפוגרום הגדול ביותר שידענו בעת החדשה' התחולל למול עינינו אף על פי שהכתובת הייתה קיר או הגדר שאיכזבה. את ההסבר הוא לוקח מקורות חייה של סבתו, רבקה גרינשטיין ז"ל שחייה 4 שנים תחת השלטון הנאצי, מרחק 30 קילומטרים מאושוויץ. היא ראתה זוועות, בנה ובעלה נרצחו ובינואר 44 הגיעה לאושוויץ. שבועיים לאחר מכן מתאר הרב גרנות אפיזודה מדהימה: "היא הלכה עם חברתה רוז'ה בין הצריפים ואמרה לה: בואי נלך ניקח לנו לחם, אני רעבה. רוז'ה שאלה: מאיפה ניקח? סבתא רבקה הצביעה לכיוון הארובות: משם. את לא יודעת מה יש שם? שאלה רוז'ה בתדהמה. לא, ענתה סבתא. שורפים אנשים, לא אופים לחם, הבהירה לה רוז'ה. לימים, סבתא הסבירה לנו: ידעתי הכול, אבל פשוט לא יכולתי להאמין. כל החינוך שלי, כל אמונותיי ותפיסותיי על מה הוא אדם ומה הם ערכיו, לא אפשרו לי להאמין במה שהיה גלוי לעיניי. זה פשוט לא היה אפשרי מבחינה אנושית". הרב גרנות מסביר במאמר שהיהודים סרבו להאמין בנורא מכל משום שזה הגן 'על האנושיות שלהם' על אמנותם בבני האדם אך למרבה הצער זה תרם תרומה מכרעת לקלות בה הם הלכו 'כצאן לטבח'. הרב גרנות קושר בין ליקוי המאורות התפיסתי של ימי השואה למה שהתחולל בקרבנו 'בשבת השחורה'. בהלוויה נראה היה שהוא נותן את נאום חייו כשהוא מדבר לעצמו, לבנו שמוטל לפניו, למשפחה, לקהילה ולכל תפוצות ישראל כאשר הוא עושה חשבון נפש פרטי ולאומי הוא אומר בלב דואב וגם דואג : "עומד לפניכם אבא שבור, רצוץ עם לב נשבר ונדכה. אבל זה לא כל הסיפור: כי כאן מסביב ובעוד מעגלים ובתוך כל עם ישראל יש המון, המון אלומות אור, של כוח, גבורה ושל צדק, חסד וחברות. של אומץ לב, של אמונה, מסירות נפש וקדושה. אנחנו יודעים שאנחנו עכשיו שבורים ורצוצים והלב שלנו נשבר וחושך על פני תהום, אנחנו יודעים שנתגבר 'ויהי אור'.