מאמר באתי לגני תשמ"ה שיעור שני - סיום המאמר [אותיות ג - ו, סיום המאמר] - הרב מנדי נחשון

באתי לגני תשמה - שיעור שני, תוכן השיעור בקצרה: סעיף ג (המשך): בקבלת הרח"ו מדובר על הצמצום הראשון, אך בקבלת הר"י סרוג מדובר על צמצומים שלפני כן. והסיבה לצמצום מכיון שהאור כפי שהוא כלול במאור - הוא רק יכולת והמעבר כדי שיהי' אור הממלא את מקום החלל שכבר יש לו שייכות לעולמות מצריך צמצום. סעיף ד: זה מסביר את מה שכתב אדמו"ר הזקן שהצמצום הי' בבחינה שנקראת יכולת, כי כוונתו ג"כ לצמצום הנ"ל שהי' באור כפי שהוא כלול במאור - יכולת. אמנם גם המעבר מהאור כפי שהוא כלול במאור עד שיהי' האור הממלא את מקום החלל זה לא צמצום אחד אלא כמה - ג' צמצומים כפי שמבואר בשער היחוד של אדמו"ר האמצעי השלבים שיש מחפץ חסד עד לדרגה של שיער בעצמו. והכל לפני האור שמילא את מקום החלל. סעיף ה: הצמצום הראשון המובא אצל הרח"ו, שונה משאר הצמצומים בכך שהוא בבחינת סילוק. [והיו בו ב' פעולות סילוק האור לצד, והמשכת אור אבל קו דק, וגם קצר שהוא שלא בערך לאור של העיגול הגדול, וכ"ש לאור שלפני העיגול. סעיף ו: הצמצום הראשון הוא המקור לכל שאר הצמצומים (הם רק מיעוט) עד למלכות דאצילות, ויתירה מכך ממנו גם הגיע שבירת הכלים דתוהו, שמזה נמשך עולם שהקליפות גוברים בו. ענין הצמצום אינו חסרון אלא שבו וע"י תהי' המשכת העצמות, העולם הוא מציאות אמתית של אין עוד מלבדו ולכן נמצא בו עצמותו ומהותו ממש. וכמבואר בתורה אור שהמאור בהתגלות ולכן שם שמים שגור בפי כל. וזה תוכן דברי אדמו"ר הזקן, בכל קראנו אליו ולא למדותיו, היינו לעצמוותו. וזה תוכן העבודה בעקבתא דמשיחא שכשיש חושך ותכלית הצמצום הפניה צריכה להיות אליו ממש, לדעת זה התינוק. והעבודה באופן של אתכפיא ויגיעה, ועי"ז ממשיכים עיקר שכינה - עצמותו ומהותו.