למה הייתי בארון | ארז עובד

יוצר - ארז עובד מוזיקה - אילונה הרפז הפקה - סודה, לירז זוהר ושירה מגן צילום חוצים - גפן דידי, צילום אולפן - אייל רפאלוב צלם שני ותאורן - ג'וש טרכטמן משחק - סלעית אחי, ארנון דוד קם, לירז זוהר, לירן אלמוג כותב, במאי ועורך וידאו - ארז עובד תודות- ארכיון חדשות 12, התיכון לאומנויות ירושלים, תומר בליטי, פלג לווי, תאיר שויקה, עדי הייניש מילי ואיתן מאייר הייניש מילים: לכבוד חודש הגאווה יצא לי לשאול את עצמי למה בכלל הייתי בארון היה ילד אחד בשכבה שכינה אותי נקבה כי במקום כדורגל שיחקתי קלאס עם בנות בהפסקה שכן אחד שבא להורים ביום ראשון אמר על אסי עזר שיצא מהארון שהומואים זאת מחלה שצריך לטפל בה כשהיא מתחילה הם רוקדים ברחוב בתחתונים במקום להיות עם אישה אסור לתת לזה במה היה לילה אחד ששכבתי במיטה לא היה מה לראות אז זיפזפתי בלי שליטה פתאום הגעתי לערוץ של גדולים סיקרו אירוע שנראה כמו פיגוע ירו בכמה נערים יש משטרות ושדרנים הורים לחוצים מי זה נכנס פתאום יורה הורג ומצלק כל הלילה צפיתי על מיוט שלא ידעו שהמסך שלי דולק וכל הלילה אני ער מחכה שימצאו את הרוצח מהברנוער שהרס לאנשים את החיים בדקה בבוקר כשקמתי גיליתי שהוא עדיין חופשי עד היום חופשי לו בעולם בין כולם כאילו לא קרה דבר הכל עבר אין מה לאמר הכל נגמר הוא חי את החיים היפים רץ בין פארק לקניון נוסע לאילת עם חברים בטבריה מול כנרת אוכל ארטיק בזריחה מנשנש חומוס ביפו ומקנח בשנצ למנוחה כי חומוס זה מעייף אבל גם להרוג   בתיכון היה לנו מורה שחשדנו שהוא גיי אבל על זה הוא לא דיבר היינו מרכלים עליו שעות במחששה מנסים להבין אם יש לו ילדים עם גבר או אישה לא הלכתי למצעד הגאווה אני לא הם הם לא אני מסביב עולות קריאות של תעווה הם רוקדים בתחתונים אני רק מאונן קצת על בנים מתעלם מהסימנים של מה שקורה עמוק בפנים מחפש ממצעדים מכרים בתמונות זה סתם לכיף ברור שאני רוצה להיות רק עם בנות ברור לא? ברור לא? בסוף יולי ילדה נרצחת במצעד יש כמה פסיכופטים שאומרים שהם בעד אני מדליק סיגריה מכבה אותה על היד מנסה לחשוב על חתונה ועל אישה איתי לעד אתה רוצה את זה אני אומר לעצמי מנסה להשתכנע ולהיות אופטימי בצבא אני נכנס למקלחות לפני כולם שלא יהיו לי הפתעות זה רק אני מול העולם בשקט בלי שאף אחד ידע הייתי שורף לפעמים את הנשמה עם סיגריות על היד כדי לנסות לשנות את הגיזרה שנפלה עלי והאישיות שנתקעתי איתה בגוף החולה שניתן לי על ידי בורא שאני לא מכיר כמו אחרים אבל הם טוענים שהוא רוצה שיסכלו אותי באבנים. יום אחד באוטובוס התאהבתי באישה אבא שמח ואמא בוכה מתחת לחופה אני שלה בכל ליבי אבל עמוק בפנים עוד יש לי שאלה בנוגע לבנים אחרי 8 שנים היא פתאום אומרת ״אני לא רואה אותך האבא של הילדים שלי מצטערת״ אני נפגע אבל היום אני מבין שהיא עשתה לי טובה לא הספקתי להגיד תודה תודה רבה שעזרת לי להגיע לנקודה שהיום אני נמצא פגשתי גבר ובאותה דקה סיימתי להיות כל השקרים שהייתי בלי הצדקה זה היה מסע ארוך של שנים שסופו עוד לא נגמר עד שאהיה מכוסה באבנים אבל היום אני יודע מי הטוב ומי הרע וששירה בנקי הייתה נשמה טהורה שנלקחה רק כי עמדה לצידם של בני האדם כל אותם הקורבנות של רציחות מכות קללות והשפלות הם הגיבורים שלי בחודש הזה זה שבוע גאווה ושמחה אבל גם שבוע זיכרון קולקטיבי ואישי פגעתי בעצמי ובהמון אנשים כי לא ידעתי מי אני ואין את מי להאשים האישה הנפלאה שצעדה איתי תקופה והייתה לי משפחה, זו שכיוונה אותי לדרך נכונה, אני מקדיש לך את הטקסט הזה אני מקדיש לך את הטקסט הזה - למטפלת הראשונה שלי הגעתי שבור רציתי לקבור את עצמי כי שכבתי עם בחור היא הביטה בי ואמרה - איך אתה יכול לכעוס על עצמך על מעשה של אהבה? פעם נפל לי סיר על הרצפה והמכסה שלו לא התאים יותר, לקח לי תקופה ארוכה להבין שהדרך היחידה שלי להכין אורז היא לשים צלחת על הסיר, - אני אסיר תודה על הסיר שלי עם הצלחת שבניתי משפחה מרגשת ומוצלחת חזקה יותר מכל דעה חשוכה זאת ההוכחה שלי, שהטוב מנצח את הרע הלכתי עם הלב שלי ועכשיו אני שלם זאת הייתה דרך ארוכה אבל הכל השתלם ושום ערימת כלים או כביסה לא תגרום לי לשנות את דעתי אחרי כזה מסע היום האחרון שלי בארון הוא היום שהחלטתי שאני מפסיק לפחד על מי יגיד מה ועובר לשאול את עצמי מי אתה חיבקתי את אותו נער שברח מהומואים כל חייו כדי שלא יזהו אותו ברדאר כאחד משלהם כתבתי מכתב פרידה מהחיים שחייתי עד עכשיו ופרשתי כנפיים למציאות החדשה בה אני שומר את הפחד לדברים שצריך לפחד מהם ולא מעצמי, כי איזה כיף שיש לי אותי.