יערת דבש - אנסמבל הפיוט בפרדס חנה 10.9.25

יַעֲרַת דְּבַשׁ עַל לְשׁוֹנֵךְ לְבָנָה כַלְּבָנָה עָרְבוּ לִי שִׁירֵי הֶגְיוֹנֵךְ פִּצְחִי לִי שִׁיר וּרְנָנָה עַתָּה אָמִיר לָךְ זְמַנֵּךְ אַחֲרֵי בְלוֹתֵךְ עֶדְנָה שׁוֹשַׁנָּה אַגְדִּיל שְׂשׂוֹנֵךְ שׁוֹשַנָּה רַעֲנַנָּה שָׂבַעַתְּ נוֹד בַּמְּדִינוֹת וּבַמִּדְבָּר מְלוֹן אוֹרְחִים חוּץ לִמְנוּחוֹת שַׁאֲנַנּוֹת וּמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים אַתְּ רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵין הַחוֹחִים הִכְאִיבוּךְ הִרְווּךְ לַעֲנוֹת מִכָּל עֵבֶר וּפִנָּה רָאֹה רָאִיתִי דִמְעָתֵךְ עַל פָּנַיִךְ נִתָּכָה אַעַל מָזוֹר אֶל מַכָּתֵךְ גַּם לְשִׁבְרֵךְ אֲרוּכָה יֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ וְשָׁבוּ בָנִים לִמְלוּכָה וְצָרִים שׁוֹמְרִים רָעָתֵךְ יִהְיוּ מָשָׁל וּשְׁנִינָה אֶל סַף נִכְסַף אֶל לְבָבֵךְ הוּא בָנוּי לְתַלְפִּיוֹת שָׁם אֲקַבְּצֵךְ וַאֲשִׁיבֵךְ מִמְעוֹנוֹת אֲרָיוֹת וְשָׁמָּה אֶשְׁכֹּן בְּקִרְבֵּךְ כְּמוֹ שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת עוֹד לָנֶצַח לֹא אֶעֶזְבֵךְ יוֹנָה לְחֶרֶב יוֹנָה. פיוט לכל עת במנהג יהודי בבל וצפון אפריקה, שחובר בידי ר' ישראל נג'ארה, מגדולי הפייטנים בכל הזמנים (צפת–דמשק–עזה, המאות ה־16–17), אשר שיקע את אותיות שמו בראשי המחרוזות. כפיוטים רבים אחרים, אף פיוט זה מתאר את האהבה השוררת בין כנסת ישראל והקדוש ברוך הוא במונחים הלקוחים ממגילת שיר השירים. אולם בניגוד למגילה המקראית, שבה מתחלפת זהות הדובר בין הרעיה לדודהּ – הרי שבשירנו, מתחילתו ועד סופו, הדובר הוא הקדוש ברוך הוא בכבודו, המבטיח שעוד מעט קט יגאל את אהובתו. (המקור: האתר של הספריה הלאומית) הלחן: ממסורת קהילת ארפוד, מרוקו