כוחה של המילה הרכה: כיצד שיח עדין מונע טרגדיות - הרה"ג שמואל פנחסי שליט"א - כו סיוון התשפו

כוחה של המילה הרכה: כיצד שיח עדין מונע טרגדיות תמצית השיעור בשיעור זה עמדנו על אחד היסודות החשובים ביותר למציאת חן בעיני אלוקים ואדם – כוחו של הדיבור הרך והסגנון האצילי. מתוך התבוננות בפרשת קורח, ניתחנו כיצד גישתו התוקפנית והרודנית של קורח, שבאה לידי ביטוי בלשון בוטה ("המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש למיתנו במדבר"), מנעה כל פתח להידברות והובילה לאחת הטרגדיות הקשות בהיסטוריה היהודית. לעומת זאת, העמקנו בלקסיקון המשפחתי המופלא של אבות ואמהות האומה (אברהם, שרה, יצחק ויעקב) שהקפידו להשתמש תמיד בלשון בקשה ("נא"), והראינו מתוך התנ"ך והגמרא כיצד מענה רך הופך חמה, מונע שפיכות דמים (כפי שקרה בין גדעון לבני אפרים, לעומת האסון של יפתח הגלעדי), ומדוע הזהירו חז"ל "לעולם אל יטיל אדם אימה יתרה בתוך ביתו". תגיות פרשת קורח, תרבות הדיבור, מענה רך משיב חמה, דברי חכמים בנחת נשמעים, אבות האומה, רשב"ה, רבי ישראל מסלנט, איגרת הרמב"ן, אימה יתרה בבית, יפתח וגדעון, בין אדם לחברו. עיקרי הדברים מתוך השיעור א. גישת קורח – "ויקח קורח" כמפתח לרוח קרבית התפיסה הנוקשה של קורח: הרמב"ן מסביר שהמילים "ויקח קורח" משמעותן שהוא תפס ונקט קו נוקשה ועיקש. קורח, למרות היותו אדם גדול בעל רוח הקודש ועושר מופלג, איבד את השליטה בשל דחפיו והגיע לביטויים בוטים וציניים ביותר כלפי משה רבנו, כגון לכנות את מצרים הרשעה "ארץ זבת חלב ודבש". הסגנון קובע את התוצאה: לו היה קורח ניגש למשה רבנו ברוח פייסנית, מתוך הקשבה וסבלנות – אפילו אם לשיטתו הוא צדק והיה מקום לטענת שוויון – הדיאלוג היה משתנה. שיח מכבד היה מאפשר לו להקשיב, ואולי לחזור בו ולמנוע את עונש הבליעה והשריפה מכל עדתו. ב. אכילת תולעים מול "אכילת אדם" יסודו של רבי ישראל מסלנט: מייסד תנועת המוסר עמד על תופעה כואבת: בני אדם נזהרים באדיקות קפדנית שלא לאכול מאכלות אסורות ותולעים, אך אינם נזהרים מ"אכילת אדם" – כלומר, מפגיעה, הלבנת פנים וביזוי של הזולת בשם יראת שמיים או חומרות רוחניות. חכמה מול בינה: שלמה המלך אמר: "יראת ה' היא חכמה, וסור מרע בינה". כדי להיות ירא שמיים נדרשת חכמה, אך כדי להבין כיצד "לסור מרע" מבלי לפגוע באחר, צריך בינה יתרה – להבין דבר מתוך דבר. ג. "ערום ביראה" והלקסיקון האצילי של אבותינו מהו ערום ביראה? הגמרא במסכת ברכות מציינת שזוהי מרגלא בפומיה של חכמים. פירושו: אדם המתחכם ומחשב בעיניים פקוחות ובארמומיות חיובית כיצד לנהוג נכון, ובוחן שמעשיו הטובים אינם פוגעים בסובבים אותו. תרבות הדיבור של גדולי האומה: הגאון רבי רפאל שמשון הירש (רשב"ה) מדגיש שאצל אברהם, שרה, יצחק ויעקב, המילה "נא" (לשון בקשה ועדינות) הייתה שגורה לחלוטין, גם ברגעי צער ומשבר: שרה אמנו: בעיצומו של צער העקרות אומרת: "הנה נא עצרני ה' מלדת, בא נא אל שפחתי". אברהם אבינו: מבקש משרה במצרים ומאבימלך: "אמרי נא אחתי את". ובתוכחתו ללוט למניעת מריבה: "אל נא תהי מריבה ביני ובינך... הפרד נא מעלי". אפילו למלאכים הזרים הוא פונה: "יוקח נא מעט מים". יעקב אבינו מול עשו: יעקב פונה לאביו: "קום נא שבה ואכלה מצידי", בעוד עשו משתמש בלשון ציווי בוטה: "יקום אבי ויאכל". על כך אמר יצחק: "הקול קול יעקב" – זהו הסגנון העדין המאפיין את זרע יעקב. ד. מניעת שפיכות דמים: בין יפתח הגלעדי לגדעון השופט בספר שופטים מתוארים שני מקרים כמעט זהים שבהם בני אפרים הקשים באו בטענות ותוקפנות על שלא שותפו במלחמה. התגובות השונות של המנהיגים קבעו את גורלם של עשרות אלפים: השופט תגובת בני אפרים תגובת המנהיג התוצאה יפתח הגלעדי באו בבוטות ואיימו: "ביתך נשרף עליך באש". ענה כגיבור אל גיבור, ללא ענווה ופיוס. מלחמת אחים נוראה: 42,000 איש מבני אפרים נטבחו (במבחן אמירת "שיבולת" או "סיבולת"). גדעון "ויריבו אתו בחוזקה" – דיברו קשות ובכעס. ענה ברכות וענווה: "הלא טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר? החלש שבכם חזק מהטובים שבנו". החמה שככה: בני אפרים נרגעו, נשמרו השלום והאחדות ונמנע אסון כבד. ה. לעולם אל יטיל אדם אימה יתרה בתוך ביתו מופת הנהגת ה': בפרשת בהעלותך, כשהקדוש ברוך הוא כועס על אהרון ומרים שדיברו במשה, הוא פותח במילים: "שמעו נא דברי". השפתי חכמים מסביר שאפילו בורא עולם מדבר בלשון בקשה ורכות בשעת כעס, שכן אילו היה מדבר בכעס – אפילו אהרון ומרים לא היו מסוגלים להכיל ולשמוע את הדברים. הפחד שמביא לידי מכשול (רבן גמליאל): הגמרא במסכת גיטין מספרת שבני ביתו של רבן גמליאל הנשיא פחדו מתקיפותו ומכך שהאוכל לא יהיה מוכן בזמן, ועל כן כמעט והאכילו אותו בטעות בבשר "אבר מן החי" (שנחתך מעגל לפני שנשחט), ורק נס מן השמים הציל אותו. הטרגדיה של פילגש בגבעה: כל מלחמת האחים הנוראה וכמעט הכחדתו של שבט בנימין בהיסטוריה היהודית, החלה מכך שבעל הקפיד על אשתו בשל זבוב או שערה שמצא באוכל והטיל עליה אימה, עד שברחה מביתו ומצאה את מותה המזעזע ברחוב. סיכום הלכה למעשה השימוש בדיפלומטיה ובטקטיקה של דיבור יפה אינו רק תכונה נימוסית, אלא אמת עמוקה של תורתנו הקדושה – "לשון רכה תשבר גרם" (משלי כ"ה). אדם המדבר בנחת ובסבר פנים יפות, גם כשהצדק אינו לחלוטין עימו, יזכה שהבריות יצדיקו אותו ושם שמיים יתאהב על ידו. נאמץ דברים אלו לחיי היום-יום שלנו – מול בני הזוג, הילדים, השכנים והעוברים ושבים בשוק – ונזכה להיות אהובים למעלה ונחמדים למטה, אמן.