בין עשן לאדמה גירסה נוספת | בלדה ישראלית מרגשת מהלב (Suno AI)

"בנפש פנימה אני רוצה לחזור, אל הילדות, אל הדמות שלי, אל האור." שיר שנולד מתוך רגעים של כאב, בדידות וחשבון נפש, ומסתיים בצעד אופטימי קדימה ובתקווה גדולה. מוקדש לכל מי שמרגיש לבד. מילים: בוקר קבוע, קפה וסיגריה, הירח עולה, הלב שוב פצוע. פעם ריחפתי גבוה בשמיים, פתאום נפלתי לבד לאדמה. ישבתי בבית, הכאב סגור איתי, בתוך דממה עמוקה. הראש מלא תמונות ורעשים, מול גבהים ותהומות העיניים אדומות. הכל נשבר בפנים, המילים נגמרות, הם אומרים תפילות – ואני מלא קללות. רציתי רק לצחוק, לבלות וליהנות, אך נמוגו החלומות. בנפש פנימה אני רוצה לחזור, אל הילדות, אל הדמות שלי, אל האור. להניח את הראש, פשוט לנוח, להמשיך הלאה ולא לכאוב. איך התרחקתי מכולם בדרך הקשה? היכן הצדק בעולם? סלח לי אבי, גם כששכחתי אותך, מחול לי על הטעויות בימים הקרים. הלילות כואבים, השמש לא זורחת, אך בתוך התלאות משהו מתעורר. טוב שזה נגמר, ככה לומדים. מה שהיה מזמן – כבר מת! אני יוצא אל הדרך ומשאיר הכל מאחור, קר לי לבד, אך אתמודד, אמצא את האור. יבוא עוד יום ואשכח את כאבי, הלב הפצוע עוד יחלים בקרבי. אני רוצה פשוט לנוח, להמשיך ולא לכאוב, בדרכי אל הגן עדן – אני אלמד לחיות טוב. היום אני לגמרי שפוי.