מצודת כלא עכו (מוזיאון אסירי המחתרות). כלא מרכזי בימי העות'מאנים והבריטים. ב- 1947 פרצו האצ"ל לתוכו.

כלא עכו שפעל מעל המצודה ההוספיטלרית שבעכו העתיקה בתקופת השלטון העות'מאני והבריטי בא"י. שימש המקום כארמון וכמרכז שלטוני, ובתקופה הבריטית תפקד ככלא בו היה גרדום. הכלא היה מבוצר, שמור ומוגן היטב, בגלל חומתו העבה והחפיר העמוק ממזרח ומצפון, ומי הים ממערב. מדרום העיר עכו. בתחילה היה כארמון למושל ושלטון השליט הבדואי באזור הגליל דהאר אל עומר. נבנה מעל המצודה הצלבנית שנבנתה במקום בשנת 1104. בסוף התקופה העות׳מאנית הוסב חלקו לכלא ובשנת 1908 נכלאו בו שניים מחבריי ארגון השומר. באפריל 1920 נכלאו בכלא עכו זאב ז׳בוטינסקי יחד עם 19 מחבריו לאחר שהגנו על הירושלמים בפרעות תר"פ. הם קיבלו חנינה והשתחררו ביולי 1920, מהנציב הבריטי. בזמן המנדט שימש ככלא בריטי לגברים בלבד, בנוסף לזה שבירושלים. נכלאו אסירי מחתרות, מ'ההגנה', האצ"ל והלח"י, ואסירים מוסלמיים במהלך המרד הערבי הגדול, לצד אסירים פליליים, יהודים וערבים. בכלא היה חדר גרדום ובו ניתלו לאורך שנות המנדט 77 אסירים, יהודים וערבים. ביניהם היו 9 לוחמי המחתרות שכונו עולי גרדום והרוגי מלכות. בכלא עכו היו מקרים בודדים של רשלנות רפואית בתקופת המנדט. חבר האצ"ל אשר טרטנר, שנתפס בשעת תליית כרוזים של הארגון, נורה ברגלו. שם הבריטים סירבו להעניק לו טיפול רפואי עד שיחשוף את שותפיו. טרטנר לא שיתף פעולה עימם, וכעבור זמן הוא נפטר בכלא מזיהום ברגלו. ב-16 במאי 1948, כבשו לוחמי חטיבת כרמלי את עכו בפיקודו של משה כרמל, מפקד חזית הצפון ומאסירי המ"ג של ה"הגנה" בכלא ושחררו את כלא עכו. לאחר קום המדינה שימש המקום כבית חולים פסיכיאטרי. ב-1981, פונה בית החולים והוקם מוזיאון אסירי המחתרות. כיום המבנה הינו אחד מ - 10 המוזיאונים של משרד הביטחון. כאן מוצג סיפורם של אסירי המחתרות מה"הגנה", האצ"ל והלח"י בשנים 1946 – 1947. הפריצה לכלא עכו – 4 במאי 1947: פעולה של האצ"ל, במהלכה כוח שהתחזה לפלוגת הנדסה בריטית פרץ את חומות הכלא ורבים שהיו כלואים נמלטו. עימם נמנו 41 אסירי אצ"ל ולח"י, 6 מתוכם נהרגו בנסיגה ו-8 נוספים נתפסו . 27 מתוכם הצליחו לברוח בהם מפקדים באצ"ל כמו איתן לבני. הכוח הפורץ מנה 34 לוחמים, 3 מהם, נהרגו בעת הנסיגה. 3 לוחמי אצ"ל שנתפסו הוצאו להורג. בפעולה נמלטו גם 182 אסירים ערבים ורובם נתפסו והוחזרו לכלא. הפעולה זכתה להדים בכל העולם ופגעה ביוקרת הבריטים. הידיעות למבצע נאספו במקביל ע"י האסירים ומידע מחוץ למבצר, נאספו על ידי מפקדת האצ"ל, אחד מהמסיירים היה עמיחי פאגלין קמב"ץ האצ"ל. התקיימו ביקורים של האסירים בכלא, כדי לעמוד על סדרי האבטחה מבפנים. נקודת התורפה הייתה הקיר הדרומי של הכלא שהיה מעל החמאם הטורקי. הוחלט לפרוץ משם. מהנדס יהודי שעבר בשירות הבריטים, הדליף את תוכניות הבניה לאצ"ל. האצ"ל רכש ציוד מעודפי הצבא הבריטי: משאית, ג'יפ, 2 טנדרים צבאיים וטנדרים אזרחיים, ששופצו ונצבעו כיחידת הנדסה בריטית, נרכשו גם מדים. יתר הציוד והנשק היה מהאצ"ל. בביקורים הרבים שערך האצ"ל בכלא הוברחו לתוכו חבילות מזון עם חומרי נפץ, נפצים ופתילים שהוסתרו בקופסאות שימורים. מהם הוכנו שני מטעני חבלה ששקלו 1 ק"ג וכ-30 רימוני רסס, שנועדו להתקפה. האסירים ריכזו מוטות ברזל ואלות לפריצת שערים ולהתגוננות. בכלא אורגן מלאי של בגדים אזרחיים לשימוש האסירים ולהיטמעותם בשטח. מספר הנמלטים נקבע ל-41, ובהם האסירים לתקופות מאסר ארוכות. כשבוע לפני הפריצה הועברה הודעה לאסירים. היא נמסרה לאסירי הלח"י והאצ"ל בלבד, משום חוסר אמון של שתי המחתרות עקב הסזון. במקרה והפריצה לא תיערך ביום המתוכנן, היא תיערך ביום למחרת באותה שעה. ביום ראשון, 4 במאי 1947, בשעה 14:00, יצאה מחצר חוות-שוני יחידה של האצ"ל, שמנתה 34 לוחמים מחופשים לבריטים, דב כהן מפקד המבצע לבוש כקפיטן בריטי נע בראש השיירה בג'יפ מצויד בברן ולצידו 4 לוחמים, משימתם הייתה לחסום את הכביש, שבין נהרייה לחיפה ולהצית את תחנת הדלק בכביש הראשי, כדי להגדיל את המהומה. יחידת הפריצה בפיקודם של דב סלומון "עובדיה" ויהודה אפיריון, נכנסה לחמאם במסווה של טכנאי טלפון כשהם נושאים סולמות, חומרי נפץ וציוד פריצה. היחידה פעלה בשקט מאחר שבתי עכו העתיקה והקיר הסתירו אותם מעיני הזקיפים. במקביל מוקמו כוחות תקיפה ומילוט של האצ"ל, במסווה של שיירה צבאית בריטית, כדי לאפשר לאסירים להימלט. הפריצה לכלא התבצעה בשעה 16:22, פיצוץ אדיר הרעיד את הכלא. מיכאל אשבל – אסיר בכלא – פוצץ את שער הסורגים במסדרון, כשאסירים עיכבו את הסוהרים הבריטים במכשולים ורימוני הלם. כשהובן שהיהודים בורחים החלו הערבים לעזור לבריטים וניסו לעצור את הבורחים. בעת הנסיגה נתקל חלק מהכוח בעתודה בריטית שאיבטחה את הכלא . בקרב יריות נהרג מפקד המבצע דב כהן ("שמשון") כשהוא מחפה על הכוח הנסוג. 3 מלוחמי האצ"ל בכוח התוקף, שפעלו ככוח חסימה ולא שמעו את אות הנסיגה, נעצרו על ידי הבריטים והועמדו לדין. נלכדו גם 8 מהנמלטים היהודים. קבוצת בורחים בפיקודו של איתן לבני הגיעה במשאית לקרבת קיבוץ דליה ומשם הגיעו רגלית בלילה לבסיס שוני. 182 אסירים ערבים שהיו בכלא נמלטו אף הם. מרביתם נתפסו והוחזרו לכלא. כאמור, 5 מלוחמי האצ"ל נעצרו על ידי הבריטים בפריצה לכלא והועמדו לדין. 3 מהם הוצאו להורג, שניים נידונו למאסר עולם. למניעת תלייתם של 3 הנידונים למוות חטף האצ"ל שני סרג'נטים בריטיים, והוציאם להורג לאחר תליית ה-3. הם ניתלו בשחר יום שלישי, 29 ביולי 1947, כששירת התקווה בפיהם. והיו לשלושת עולי הגרדום האחרונים. באותו יום שני החיילים הבריטיים החטופים נתלו על ידי האצ"ל. לפעולה הייתה השפעה מורלית חזקה על היישוב העברי בארץ ישראל ועל המאבק להקמת המדינה. הפעולה פגעה קשות ביוקרת הבריטים בעולם ותרמו להחלטתה של ועדת אונסקופ, לעניין ארץ ישראל, על סיום המנדט הבריטי בארץ.