דברי הימים א פרק ז . בני יששכר . הרב עמנואל נהון

דברי הימים א פרק ז בני יששכר על פי המאמר של הרב נריה גיטל המובא במקורות, עולה פער מרכזי בין דמותו של שבט יששכר כפי שהיא משתקפת בפסוקי התנ"ך (הפשט) לבין דמותו כפי שהיא מתוארת בדברי חז"ל (הדרש). להלן סיכום הגישות והפתרונות לפער זה: 1. דמות השבט לפי הפשט: חקלאי, לוחם ויועץ מדיני בפסוקי המקרא, שבט יששכר מתואר כשבט מעשי מאוד, הקשור לחקלאות, לצבא ולמדינאות: *חקלאות ועבודה קשה:* בברכת יעקב מתואר יששכר כ"חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם... וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס־עֹבֵד", דהיינו שבט חקלאי שמעדיף את מנוחת הארץ ומוכן לעבוד קשה עבורה. בנוסף, מתוארים גידוליו החקלאיים המשובחים ("פרותיו של יששכר גסין היו"). *גיבורי חיל ולוחמים:* בשירת דבורה מוזכרים "שָׂרֵי בְּיִשָּׂשכָר עִם־דְבֹרָה" שיצאו למלחמה, ובספר דברי הימים הם מתוארים במפורש כ"גִּבּוֹרֵי חֲיָלִים". לפי הנצי"ב ("העמק דבר"), בתקופת השופטים השבט לא נהג להפריש אנשי חיל, אך בימי דוד המלך חל שינוי והם נמנו לגדודי צבא ומלחמה. *בינה מדינית וייעוץ:* הביטוי המרכזי בדברי הימים, "יוֹדְעֵי בִינָה לַעַתִּים לָדַעַת מַה־יַעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל", מתפרש על פי הפשט (וכך גם ברש"י לדברי הימים) כחכמה פוליטית ומדינית – היכולת לתת לדוד המלך עצה נכונה לפי צורך השעה כדי לחזק את מלכותו. 2. דמות השבט לפי המדרש וחז"ל: חכמת התורה וסנהדרין חז"ל הפכו את תכונותיו של יששכר לרוחניות לחלוטין, וראו בו את סמל עמל התורה: *עול תורה:* חז"ל פירשו את "ויט שכמו לסבול" כסבילת עולה של תורה. *פסיקת הלכה וסנהדרין:* הביטוי "יודעי בינה לעתים" נדרש כחכמה הלכתית אסטרונומית (עיבור שנים וקביעת מועדים). המדרש מציין כי השבט העמיד 200 ראשי סנהדרין, וכל עם ישראל היה פוסק הלכה על פיהם ומקבל את ביאוריהם. *מצוינות תורנית:* הגמרא ביומא קובעת שתלמידי חכמים חריפים המסיקים שמועות להלכה ("אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא") יוצאים בעיקר משבט לוי או משבט יששכר. 3. כיצד מגשרים על הפער? (הצעות הרב גיטל והסברים נוספים) הרב גיטל והמקורות מציעים מספר דרכים ליישב את המרחק בין הפשט לדרש: *חלוקה פנימית בתוך השבט (שתי קבוצות):* פתרון זה מופיע כבר בפרשנות הקדומה (רש"י לשופטים וה"שכל טוב"). השבט לא היה עשויה מקשה אחת: מקצתו עסק בתורה ושימש כראשי סנהדרין ומייעצים (ה"שרים"), ומקצתו השני עסק בעבודת האדמה, סיפק את הפן הכלכלי, ויצא למלחמה כשנדרש לכך. השבט תמך ופירנס מבפנים את לומדי התורה שלו. *השותפות המפורסמת עם שבט זבולון:* הרב גיטל מדגיש את הזיקה ההדדית בין יששכר לזבולון, הרמז באה כבר בברכת משה ("שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׁשכָר בְּאֹהָלֶיךָ"). זבולון היה שבט יורדי ים ועוסק במסחר, והוא חלק את רווחיו עם יששכר שישב באוהלי תורה, כך ששניהם התפרנסו יחד ונטלו שכר תורה יחד. *התפתחות היסטורית ושינוי הגדרת ה"תורה":* ייתכן שחל מעבר היסטורי מושגי: חכמה מדינית, צבאית וחקלאית שהייתה נחוצה בזמן הריבונית של התנ"ך, תורגמה והוגדרה מחדש בתקופת הגלות כ"חכמת התורה" במובנה המוכר לנו כיום. לא המסירות של השבט השתנתה, אלא הדרך שבה הדורות פירשו את מושג החכמה שלו. *הקשר לימי דוד המלך:* הפער בין תקופת השופטים (שם יששכר לא נטה להילחם) לימי דוד (שם הפכו לגיבורי חיל) מוסבר בכך שבימי דוד המלכות נוסדה בקדושה ובאישור התורה. במצב כזה, הלחימה בצבא והמנהיגות המדינית אינן עומדות בסתירה לעולם הרוח, אלא נתפסות כהתגשמות מעשית של התורה עצמה.