מי היו האיסיים

ההאיסיים היו כת יהודית בולטת מתקופת בית שני, שהמידע עליהם נאסף מכתבי יוסף בן מתתיהו ופילון, יחד עם מגילות ים המלח שהתגלו בקומראן. בעוד שהזיהוי הקלאסי קישר את האיסיים ישירות לקהילת קומראן, המחקר העדכני מציע הפרדה ברורה בין האיסיים ה"ספרותיים" לבין תנועה קומראנית בעלת מאפיינים צדוקיים-כהניים מובהקים יותר, עקב ההלכה הנוקשה ולוח השנה השמשי. מקורות אלו מפרטים את מאפייני הליבה של האיסיים, הכוללים אורח חיים סגפני וקהילתי, טהרה מחמירה, וציפייה אפוקליפטית לשני משיחים, כשהתיאורים ההיסטוריים עצמם נבחנים כיום ככאלה שעברו אידיאליזציה ספרותית. הוויכוח המחקרי נוגע גם לשאלת מידת ההומוגניות של הכת, שככל הנראה הייתה רשת רחבה של קבוצות פרישות ולא כת אחת. לבסוף, הטקסטים מתייחסים גם לגלגולם המודרני של האיסיים, בין היתר כהשראה עבור תנועות דת חדשות המבקשות לבסס תיאולוגיה על המגילות, או כנושא בולט בזרמים אזוטריים מערביים.