הלכות עיקר ותפל: שביעה מלחם תפל, תערובות פירות ודין סושי - הרה"ג שמואל פנחסי שליט"א - ח תמוז התשפו

הלכות עיקר ותפל: שביעה מלחם תפל, תערובות פירות ודין סושי תמצית: השיעור עוסק בדיני ברכות בעיקר ותפל ובתערובות. בחלקו הראשון מובא חידוש בדין אדם שאכל דבר מלוח או חריף ביותר, ועל מנת להעביר את החריפות אכל כמות גדולה של לחם (תפל) עד ששבע ממנו. מובאת מחלוקת הפוסקים האם יברך ברכת המזון, כאשר דעת יביע העומר היא שחייב לברך כיוון ששבע כדין דאורייתא. בחלקו השני של השיעור מפורטים דיני תערובות פירות (סלט פירות) ומאכלים מורכבים כמו אורז ובשר, סושי, קוסקוס, ריבה וטבילת פת בשמן זית וזעתר, תוך הבחנה בין מצב שהחתיכות ניכרות לבין מצב שאינן ניכרות. תגיות: עיקר ותפל, ברכת המזון, יביע העומר, סלט פירות, רוב ומיעוט, סושי, שמן זית וזעתר, הלכות ברכות. אכילת לחם תפל כדי להעביר חריפות עד כדי שביעה בגמרא ובשו"ע נפסק שאדם האוכל מאכל מלוח או חריף (עיקר) ואוכל עמו פת כדי לבטל את המליחות, הפת נחשבת תפלה ואינה טעונה ברכה. החידוש הנידון בשיעור: מה הדין אם אדם אכל מאכל חריף/מלוח, ועל מנת להעביר את החריפות המשיך ואכל עוד ועוד לחם (שהוא תפל במקורו) עד שנמצא שבע מן הלחם? דעת 'הלכות קטנות' והרב 'יד אהרון': כיוון שברכה אחרונה על המאכל המלוח (בורא נפשות) היא מדרבנן, היא אינה יכולה לפטור את הלחם שהאדם שבע ממנו. דעת 'תורת חיים סופר' ו'בני ציון': כיוון שהפת הוגדרה כתפלה, אפילו אכל ממנה ושבע – אינו מברך עליה ברכת המזון. פסיקת 'יביע העומר' (חלק ז'): מפריך את דבריהם וקובע כי חייב לברך ברכת המזון. הטעם לכך הוא שבאכילת לחם כדי שביעה מתקיים דין דאורייתא של "ואכלת ושבעת וברכת", וברכת בורא נפשות (על העיקר המלוח) אינה יכולה לפטור חיוב דאורייתא של ברכת המזון. דיני תערובות וסלט פירות (רוב ומיעוט) כאשר ישנו מאכל המורכב משני מינים (כגון פירות העץ ופירות האדמה), הברכה נקבעת לפי אופן התערובת: תערובת טחונה או מרוסקת לגמרי (שאין החתיכות ניכרות): הולכים לפי הרוב. אם הרוב הוא פרי העץ – מברכים "העץ", ואם הרוב אדמה – "האדמה" (ואם אינו יודע, מברך "האדמה" שפתרה בדיעבד גם את העץ). הערה: הובאה מחלוקת הבן איש חי (שמברכים שהכל על מרוסק) מול הרב עובדיה יוסף (כל עוד לא נהיה נוזלי לגמרי, מברך ברכתו המקורית). חתיכות גדולות וניכרות (כמו קוביות בסלט פירות): * דעת החיי אדם: כיוון שהחתיכות ניכרות והאדם חפץ באכילת שני המינים, אין כאן ביטול ברוב, ויש לקחת חתיכת "העץ" ולברך עליה, וחתיכת "האדמה" ולברך עליה. דעת המשנה ברורה (בשם ארצות החיים): גם בחתיכות קטנות הולכים לפי הרוב, שכן הכמות יוצרת את חשיבות המאכל המאוחד. להלכה (לפי השיעור): כאשר המינים ניכרים ורוצים את שניהם (עיקר ועיקר), מברכים על כל אחד בנפרד (כמו בצלחת פיצוחים) ואין ללכת לפי הרוב. דוגמאות מעשיות שנדונו בשיעור המאכל אופן האכילה וההרכב דין הברכה וההלכה אורז ובשר צלחת אורז (רוב) שבצידה נתח בשר חשוב. מברכים גם על האורז ("מזונות") וגם על הבשר ("שהכל"), כי שניהם נחשבים עיקר והאדם חפץ בשניהם. קוסקוס או מרק עם דגן מרק ירקות שהוסיפו לו קמח חמשת מיני דגן לטעם או קורטונים/שקדי מרק. חמשת מיני דגן אינם בטלים ברוב (כאשר באים לטעם ולא רק לדבק), ולכן מברכים "מזונות" אף שהם המיעוט. ריבת משמש / שזיף בישול של פירות (מיעוט) עם כמות גדולה של סוכר (רוב). מברכים "העץ" (אם החתיכות ניכרות), משום שהסוכר נועד רק לשרת את הפרי ולתת לו טעם, והוא טפל לפרי. סושי מאכל המורכב מרוב אורז ומעט דג או אבוקדו. האורז הוא המזין והוא העיקר, ולכן מברכים "מזונות" ופוטרים את הדג והירק שבתוכו. ירקות ממולאים (פלפל/קובה) פלפל ממולא באורז ובשר, או קובה מטוגנת. מברכים על המילוי הפנימי שהוא העיקר (באורז - "מזונות"), והמעטפת החיצונית טפלה לו. לחם עם שמן זית וזעתר הטבלת לחם או לחמנייה בשמן זית וזעתר בבוקר. הלחם נשאר העיקר (אף אם המניע לאכילה הוא בריאות שמן הזית). יש ליטול ידיים ולברך "המוציא". שאלות ותשובות מתוך השיעור שאלה: האם חצי שיעור של מאכל אחד וחצי שיעור של מאכל אחר מצטרפים יחד לצורך חיוב בברכה אחרונה? תשובה: אם מדובר בשני מאכלים שברכתם האחרונה שונה (כגון 'על המחיה' ו'בורא נפשות'), אינם מצטרפים (ולא כדעת הבן איש חי שסבר שמצטרפים לברכה הפחותה). אך אם שניהם טעונים ברכת "בורא נפשות" בסופם (כגון חצי שיעור דג וחצי שיעור אורז, או חצי שיעור אבטיח וחצי שיעור תפוז) – הם מצטרפים ומברכים ברכה אחרונה. משקה ואוכל מוצק אינם מצטרפים לעולם. שאלה: אם מגישים סלט פירות המכיל 70% פירות העץ ו-30% בננה (אדמה), האם הבננה בטלה ברוב? תשובה: כיוון שהחתיכות ניכרות והאדם חפץ לאכול גם את הבננה, אין היא בטלה ברוב, ויש לברך עליה בנפרד "בורא פרי האדמה".