שיחה עם ד״ר אמיר קלוגמן על ספרו ״גוף פוגש שפה: קריאה פסיכואנליטית בסיפוריו של דויד גרוסמן״

ספרו של אמיר קלוגמן עוסק בשאלת הגוף - גופו של הסובייקט שאיננו אורגניזם גרידא אלא הוא גוף שחדור בשפה וברישומים של הסביבה החברתית, המשפחה והתרבות, וכן בשאלת השפה - השפה על שימושיה המוסכמים, שנועדה לתקשורת עם אחרים, אך גם השפה הפרטית, על המצאותיה וחומריותה או ״חומרלליותה״. את המפגש בין הגוף לשפה קלוגמן בוחן בסיפוריו של גרוסמן. ״הגוף המדבר״, מושג שיצר קלוגמן בעקבות פרויד ולאקאן, נמצא בצומת שבין השפה הפרטית לזו הכללית ובין הסובייקט לחברה. שוחחנו על מופעיו השונים של הגוף המדבר אצל גרוסמן: הגוף הגברי שהרה את הילדים המתים האבודים בנופל מחוץ לזמן; הגוף המפונטז שיוצר תקשורת הרמונית ואידיאלית עם גופים אחרים, גבריים בסיפור ״אטרוף״; הגוף האנושי שהופך לחייתי - ברונו שולץ שהופך לדג בעיין ערך אהבה; הגוף שחוצה את המרחק בינו לבין האחר(ת) ומתמזג באופן בלתי אפשרי עם הגוף הנשי בשתהיי לי הסכין וחוצה את ההבחנה בין המינים ב״ברית בין הבשרים״. בכל האתרים הללו הגוף הוא בסופו של דבר הגוף המסמני של הכתיבה הספרותית. אולם גרוסמן מצליח לגעת בגוף במילותיו - בגופן של הדמויות ובגופם של קוראיו, כי ״המלים עצמן מסוגלות לכשף״ (שתהיי לי הסכין, עמ׳ 196-197).