שיעור עיון: "לא רוצה את הכסף המלוכלך שלך!" – האם אתם באמת פטורים מתשלום? בגדרי מחילה מתוך כעס

כולנו מכירים את הרגעים האלו – עם נהג המונית, עם בעל הבית או אפילו עם חבר קרוב. אבל מה קורה כשנרגעים? האם המילים שנזרקו בשיא הכעס הן ויתור משפטי מחייב, או שהן בסך הכל ביטוי של תסכול וציניות? האם כועס נחשב שוטה? מחילה צריכה להיות מעומק הלב? האם יש הבדל בין "מילים שנזרקו" לבין קריעת שטר חוב? מקורות: שולחן ערוך [רמ"א] חושן משפט הלכות שכירות פועלים סימן שלג סעיף ח מיהו בשאר פועל, אם אמר לו בפני שנים: לך מעמדי, פטור בלא מחילה. ויש אומרים אם אמר לו דרך כעס, שאינו פטור (רבי ירוחם הנ"ל ב' הדעות). שו"ת ראנ"ח קיא: ואף על פי שאחר זה עמד רבי מרדכי בדרך כעס וחימה ואמר שהוא מוחל לרבי שבתי אף אם חטא כנגדו ונראה לי דמחילה זו לא היתה מחילה כלל כיון דאמרה בדרך כעס ככועס על אנשי הקהל שאינם עושים לו דין ופטומי מילי בעלמא הם. גמרא בבא בתרא קס, ב, ובתורת חיים: וטעמא מאי תקינו רבנן מקושר אתרא דכהני הוו והוו קפדי טובא ומגרשי נשייהו ועבדי רבנן תקנתא אדהכי והכי מיתבא דעתייהו. תו"ח: מכאן משמע דקנין או מתנה ומחילה שאדם עושה על ידי כעסו מהניא ולא אמרינן כיון דאין דעתו שוה עליו אין במעשיו כלום, ובמישרים בסוף נתיב כ"ט אם אמר לפועל או לשכיר בפני בית דין או בפני עדים לך, פטור בלא מחילה אחרת. ויש אומרים כי אם אמר לו בכעס שאינו פטור עד כאן וכן כתב בהגהת שו"ע טור חו"מ סוף סימן של"ג ותימה דהכא משמע דמה שהאדם עושה בכעסו מהניא, וצ"ע. תשובות מהרי"מ [פדווא, הרב דבריסק] סימן לח [הובא בפת"ש] השאלה שבא לפניו בנידון שליח שהביא גט ממרחקים, ובבואו רצה השליח אצל האשה סך מעות בעד הוצאות ושאר דברים. וכמה אנשים צווחו עליו. בתוך כך כעס השליח ולקח הגט והרשאה והשליך על השולחן. ואמר בזה"ל: "האלט אייך גאר, מאכט אייך וואס איר ווילט מיט דעם גט. איך וויל שוין גאר ניט!" [קחו את הכל! תעשו עם הגט כרצונכם! אני כבר לא רוצה כלום!] ויצא מהבית. ויש מקום עיגון בדבר. ועלה על דעת רום מעלתו להסתפק אם יש בזה ביטול לשון השליחות ושוב אינו יכול לחזור... ובין השאר טוען שם הרב השואל שביטול השליחות נעשה בכעס ולכן אינו תקף וכמו מחילה כמבואר ברמ"א. אבל חשש לפסוק כך משום קושיית התורת חיים. ומתרץ שיש הבדל בין מעשה למילים. וגם שבגט של כהנים יש בעיה של ריח הגט גם אם הוא פסול. ומאריך בזה, ולמעשה מתרץ את קושיית התורת חיים ורוצה להסתמך להלכה על הרמ"א. פתחי תשובה הביא תשובת חתם סופר חלק חו"מ סי' ק"ל, וז"ל, אפילו היו כל בני הקהילה באותו מעמד ואמרו לו כן דרך כעס אנו מוחלים לך, נמי לא היה מועיל לדעת רבינו ירוחם בשו"ע סוף סימן של"ג, ואפילו להתורת חיים ריש פרק גט פשוט שהקשה ע"ז ממה דאמרינן התם הני קפדי ומגרשי נשייהו, דמשמע מה שאדם עושה בכעסו מהני, מלבד כי בקל יש לדחות קושיתו כמובן, מ"מ גם הוא לא אמר אלא בעושה מעשה בפני ב"ד ועדים כדמוכח מלשונו שם, אבל הכא לא היה שם ב"ד ועדים כי כל הקהילה נוגעים הם ולכו"ע פטומי מילי בעלמא הם. אמנם מרנא הגרעק"א חולק בזה, וז"ל (חדשות, חו"מ ה): עובדא בא לידי באחד שהוציא שטר חוב על חבירו, ולריבוי הטענות שהנתבע טוען שלא נתחייב לו כ"כ ושכלול בתוכו ריבית קצוצה וכדומה, ונתקוטטו יחד ובאו לכלל כעס, אמר התובע לנתבע שנים ושלש פעמים אני מוחל לך כל החוב ואיני מבקש פרוטה א', והא לך השטר וקרע אותו כחפצך, ואחרי הימים חזר התובע לתבוע חובו ואמר שמחילתו היה מתוך כעס ולא מחל לו בלב שלם. נלע"ד דאין ממש בטענת התובע, כיון דכבר מחל לו, ומחילה אינו צריך קנין אף בלא החזיר לו השטר ס"ל להרבה פוסקים דמהני מחילה בעל פה. ומה שטוען דהיה מתוך כעס, אין בזה ממש, דלא מצינו דקנין או מחילה בכעס יהא נקרא מחילה או קנין בטעות, ולכל הדברים הוי כפקח לכל דבריו, ואף שהרמ"א בחוה"מ סוף סימן של"ג כתב ויש אומרים שאם אמר לו דרך כעס שאינו פטור ומקורו מדברי רי"ו נ"ל דקאי דוקא אשלמעלה דבאם אמר לפועל לך מעמדי פטור בלא מחילה, ועל זה אמר דאם אמר לו דרך כעס, ר"ל הך לישנא דלך מעמדי א"ל בדרך כעס אינו פטור, דאז לא הוי לישנא דמחילה, אלא כדוחפו לחוץ לך מעמדי ולא אראה פניך, אבל במחול לו ממש אף בדרך כעס מהני, וקצת נוטה לזה לישנא דהלבוש, ואין אתי ספר הרי"ו לעיין בו, אולם לענ"ד מדלא נזכר הך דינא רק בסוף סימן של"ג הנ"ל, נראה לי ברור דמיירי דוקא בלישנא דלך מעמדי, מה שאין כן במחילה ממש כנלע"ד בעזה"י, והסכים עמי ש"ב הנ"ל מוהר"ם ווייל נר"ו. ויש לעיין על דברי הגרעק"א שכועס אינו כשוטה, מדברי הרשב"א בתשובה (א תקעא): אשכנז, אל הרב רבי חיים בן הרב רבי יצחק ז"ל אור זרוע מעיר ויאינא. אמרת כי מרת ארלוגה מתקוטטת על בעלה רבי יונה. ומתוך הקטטה פרצה ויצאה בשוק ואמרה בקול רם לבעלה שהיה מין. ושראתה אותו מקלקל... ויצאה בשוק וצעקה על זה בפני גוים וישראלים רבים. ומתוך כך פרעה ראשה ונתגלו זרועותיה... עיין שם מה שהאריך, ותוך דבריו כתב: וכן במה שבאו לחייבה לצאת שלא בכתובה מדין עובר על דת משה ויהודית בשפרעה ראשה וקצת זרועותיה. זה אינו אלא כשעוברין על דת משה ויהודית. ועוד שלא אמרו אלא ברגילה בכך. אבל אם גלתה ופרעה ראשה באקראי או שדברה עם הבחורים פעם אחת דרך מקרה ודאי לא הפסידה כתובתה. וזה ששנו במשנתי' (כתובות פ"ז דף ע"ב) יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק. ועוד שבשעת הכעס היה ובשעת הכעס הרי היא כשוטה ואין השם ומצותיו כנגדו באותה שעה. כמו שאמרו בנדרים (דף כ"ב ע"ב) שהכועס אפילו שכינה אין חשובה כנגדו. והנה לשון רבינו ירוחם: אם אמר לפועל או לשכיר בפני בית דין או בפני שנים לך, פטור בלא מחילה אחרת. ויש מי שאומר כי אם אמר ליה כך בכעס שאינו פטור בקדושין. מה אתה יכול לדייק מלשון רבינו ירוחם עצמו? הצטרפו לערוץ כדי לקבל עדכונים על שיעורים חדשים:    / @ravblau