תרגילים להקלה מהתקף חרדה ופניקה - ד"ר שגיב כירופרקט

בימים של משבר בריאותי עולמי אנו מוצפים במגוון של רגשות הסובבים סביב פחד. פחד הנובע מחשש קיומי, ממחסור, ומחוסר וודאות. http://www.chiropract.co.il/ באם לא נדע להכיל רגשות אלו, הם, עלולים להפוך לחרדה ולפאניקה ואף לדיכאון. בסרטון זה אסביר לכם מה הם המנגנונים, הנוירולוגיים, שגוררים אותנו לתגובה הפניקה ואראה לכם מספר תרגילים להשתחרר מתחושת החרדה. ראשית, יש להבין, שחרדה, היא תגובה פיזית נטו. זו תגובה רפלקסיבית, של הגוף עצמו. כמובן שלמצב זה יש השלכות פסיכולוגיות וחברתיות. מערכת העצבים האוטונומית, האוטומטית, השולטת על כל מנגנוני החיים, מורכבת ממערכת העצבים הסימפתטית והפרה סימפתטית. המערכת שהתפתחה קודם היא המערכת הפרה סימפתטית. מערכת זו אחראית על הזנה, ריפוי הגוף, ומנוחה. לאחריה התפתחה המערכת הסימפתטית, המכונה, ברח או הילחם. תפקידה של מערכת זו היא ביצירת תנועה . מתוך המערכת הפרה סימפתטית התפחה עוד מערכת, מערכת הנשלטת על ידי העצב שכנראה הינו העצב הכי משמעותי בגופנו והוא עצב ה ווגוס. עצב הווגוס, שמוצאו מהמוח, שולט על שרירי העיניים, האוזניים, שרירי הבעת הפנים, שרירי היציבה, דופק, נשימה, כל האיברים הפנימיים ובכללם מערכת העיכול, מערכת הסקס ואחראי על וויסות של הורמונים רבים. אין עוד עצב האחראי על כל כך הרבה מערכות קיומיות. גם לעצב זה יש 2 ענפים. החלק הקדמוני, שמקורו מהזוחלים, הוא החלק שתחת איום קיצוני גורם לנו לקפוא, להשתתק. תחת תקיפה, מנגנון זה גורם לחיות לשחק אותה מת. אצל בני אדם מנגנון זה יכול לגרום לתגובה של עילפון ואובדן הכרה או לתחושות הנלוות לפחד ממקום סגור, קלסטרופוביה, או פחד גבהים. הענף השני, היותר מתפתח, של עצב הווגוס, מאפשר לנו לפתח תקשורת חברתית, קשר, מגע, אינטימיות. חלק זה של עצב הווגוס שולט על תווי הפנים, היציבה, הטון הקולי, שמיעה,- המאפשרים תקשורת. לכן, כאשר אנו מאוימים, אנו ראשית נפנה לחלק המתפתח במערכת העצבים, אנו ננסה ליצור קשר, ננסה לנהל משא ומתן, ולמתן את האיום. באם אסטרטגיה זו לא הרחיקה את הסכנה, אנו נפנה למערכת הסימפתטית ננסה לברוח או להילחם. באם זה לא עוזר והאיום מתגבר, נפנה למערכת הקדמונית, הגורמת לנו לקפוא. לשיתוק. כמו במצבי תקיפה, התעללות, אונס, או מלחמה. תסמונת פוסט טראומה, PTSD, זהו מצב שבו הגוף עדיין נעול בתגובת הטראומה - קופא. זו תגובה ביולוגית, הגוף חווה סכנה קיומית ונכנס לשיתוק, ניתוק מוחלט מהחוויה. זהו מצב פיזי נטו, במידה רבה, משבר הקורונה, הוא סוג של איום, שבו אנו נדרשים להסתגר. אי אפשר לנוע, אי אפשר לברוח אי אפשר להילחם. אנחנו בסגר והגוף חווה זאת כאיום והתגובה הרפלקסיבית היא להיסגר, להיאטם. מערכת העצבים מורידה את השלטר . מצב זה מכניס את הגוף למדרון רגשי העלול להוביל למצב של פאניקה. במצב זה אנו נאטמים לסביבה ולתחושות לגוף. מרבית המחלות הכרוניות קשורות למצב שבו המערכת ההישרדותית עדיין בטראומה. אז כיצד משחררים את הגוף מטרת התרגילים שאדגים בפניכם היא לבצע מעיין ריסטארט למערכת העצבים ולגוף. ליצור תנועה, זרימה, בגוף, בכך הגוף יפנים שהסכנה חלפה