20 שנה לרצח - יונתן בן ארצי

לעמוד של קואלציית זוכרים את הרצח נאבקים על הדמוקרטיה http://bit.ly/Zokhrim ערב טוב, 20 שנה אחרי והרצח הנורא הזה עדיין לא נתפס, לא נתפס. הכאב האישי שלנו, משפחת רבין, מתאחד עם השנים לתוך האובדן הכללי. אל מול קולות השיטנה האלימים המתגברים, ממשיכים המונים ורבים, לזכור אותו כל יום בעוד סיפור, עוד סרט, עוד פוסט, הצגה, שיר, וזה מרגש אותנו ואני מבקש להודות לכולם. אבל אני רוצה לדבר מיד קדימה, אין לנו זמן, לא הערב ולא בכלל, וזה לא שמאל וזה לא ימין, זה העתיד של כולנו. כי 20 שנה כבר עברו ושלום אינו נראה באופק, אני אישית, לצערי, מאמין כי הוא רחוק כרגע. כשאני מסתכל קדימה, אני גם חושש, הרוב הדמוגרפי היהודי בשטחים שתחת שליטת ישראל הולך ומצטמצם. אפשר לומר בוודאות שבעוד מספר שנים, לא רב, בישראל שבין הירדן לבין הים יהיה רוב ערבי. אם לא נעשה שינוי, הרי שבעתיד לא נוכל להתקיים כדמוקרטיה, נאלץ להנהיג כאן חוסר שוויון ולשלול זכויות מהאחר. תראו מה זה, גם הימין וגם השמאל בעצם מאוחדים, מאוחדים בהבנה ששני העמים יחד זה חלום שלא יוכל להתגשם. אני קראתי סקר, שנערך בקרב ערביי מזרח ירושלים, שמלמד כי רוב גדול של הפלסטינאים אינו מעוניין, ואף מתנגד, לפתרון שתי המדינות. חוסר המנהיגות והייאוש בצד שלהם מתחלף בקיצונות דתית הדוקרת אותנו בכל מקום כאן ומאמינה כי הסכסוך הוא לאלף שנים והניצחון יבוא רק שיהיו ברוב בכל חלקי הארץ. וגם בקרב היהודים, קריאות עם הנצח החי לעולם על חרבו, מציעות עתיד ללא תקווה, שורפות בתים ותינוקות בשנתם. חברים, הדת היהודית לא מושתת על העיקרון כי על חרבנו נחייה ואני לא מוכן להסביר לילדים שלי שלחיות כאן זה מלחמות והרוגים תמיד. אבל יש פתרון, יש פתרון, אחד ויחיד. מי וכל מי שרוצה בטובת עם ישראל והדמוקרטיה וכל מי שמאמין שהעם היהודי צריך לשמור על מדינה ברוב יהודי משמאל ומימין, חייב לצאת מכאן בצעקה גדולה לממשלת ישראל, להכריז באופן מיידי, על הכרה ללא תנאים במדינה הפלסטינאית. הקריאה תהיה באו"ם, בשותפות עם ארצות הברית. זו תהיה קריאה אשר קולה יהדהד בעולם ואי אפשר יהיה להתעלם ממנה. ממשלת ישראל חייבת להחליף תקליט, במקום להיגרר ולהגיב, אנחנו ניזום, אנחנו נוביל, אנחנו ננהיג. מתוך החשש לעתיד ולאובדן הרוב שלנו במדינת ישראל בעתיד, אנחנו נוביל להקמת מדינה פלסטינאית. אני לא יודע אם יש מנהיג ראוי בצד השני אבל אני גם לא חושב שזה מתפקידנו לקבוע את זהותו. תפקידנו הוא לייצר את התנאים שיקימו מנהיגות חדשה, אחרת, אמיצה, אחראית. מספיק להאשים את הצד האחר, מספיק להתבטל בחוסר מעש וללא תוכנית פעולה, אנחנו חייבים להוביל את המהלך. הכרה ללא תנאים במדינה הפלסטינאית באו"ם גם אם היא תהיה חד צדדית בהתחלה, תוביל לתחילת תהליך, במסגרתו יאלצו כאן לקבל את עקרונות הבסיס להסכמה, לחיים משותפים. תוצאות של צעד כזה יאלץ משא ומתן בשאלות של מים, כלכלה, ביטחון, גבולות. כל זה בתמיכה בינלאומית רחבה. וזה אולי יקח שנים, אבל רק כך נוכל לחיות כאן בעתיד, בשקט ובדמוקרטיה וברוב יהודי במדינת ישראל. חברים, אל תגידו יום יבוא הביאו את היום. תודה רבה