אנדרה היידו ואנסמבל האומן ח"י: "רזא דשבת" - מחרוזת שירי שבת

"רזא דשבת" מסע לילי בירושלים 6. מחרוזת שירי שבת ממסורות שונות כשהייתי צעיר יותר הייתי רגיל לצאת בלילי שבתות למסע ארוך בשכונות הצפוניות של ירושלים. קיוויתי שאוכל להסתנן באין רואים לאחד המקומות שמתקיים בהם 'טיש' (שולחן הרבי) בפאר גדול ובשירה ברוממת. סיורי התחיל בדרך כלל בחסידות סלונים, קרוב לרחוב חבש, סביב חצות. משם המשכתי לכיוון מאה שערים לשולחנו של רב אהרל'ה הבן (אינטימי, אך המולה גדולה סביב השירים) ומשם לרב אהרל'ה החתן (שם הפנים היו מאירות יותר והלבוש מפואר). לעיתים הביאוני רגליי עד לקרלין (שולחן חביב אך קצת פראי), או לבויאן (שם עמדו מאות צעירים על עמודים גדולים). לרוב חזרתי לסלונים. הם המשיכו לשיר בחושך כמעט עד הבוקר, בדבקות רבה, לחנים שברחו תמיד כלפי מעלה ללא עוגן לאזניים ערלות. אצלם לא שמעתי אף לא הברה מובנת אחת, כי רק לזמרה הייתה חשיבות, ולמילים לא. גם בשאר השולחנות המצב היה דומה, אפילו נשמע כמה שרידים ממילות הפיוט או הזמר, הם התבטלו מפני כוח המנגינה. אולי משום כך היה נדמה לי שהם שטים בעולמות עליונים, שאליהם אינני יכול להתקרב. למרות כל אהבתי, הרגשתי שאני מחוץ למעגל. הם ברגעים הללו הפכו כאילו לגוף אחד: בשירתם, בלבושם, בקרבתם לרבי שישבעל ראש השולחן וניצח על המלאכה (בתנועות כמעט בלתי נראות, רק עם תנועות העיניים). כל המקומות הללו סביב רחוב מאה שערים נמצאים כמה מאות מטרים זה מזה. אותם המקומות, אם מחפשים אותם על מפת אירופה המזרחית, רחוקים זה מזה מאות אלפי קילומטרים. היישובים הקטנים הנקראים ויז'ניץ, ברסלב, סלונים, אמשינוב וסטולין מפוזרים על פני רוסיה, אוקראינה ופולין. כאשר ישבתי איתם אמרתי לעצמי שחסידים אלה אינם באמת כאן. הם עדיין נמצאים בלילה הקר של החורף הרוסי, שבו הם היו צריכים לנסוע במשך שבועות כדי להגיע לשולחנו של הרבי. הם לא באמת חיים בנוף הצחיח של המזרח התיכון, תחת שמשה של המציאות היומיומית. הם רק מחכים לליל שבת כדי לחזור לנוף שהם מכירים. אם תרצו בכל זאת להגיע לנוף של הים התיכון, חכו לאשמורת האחרונה, חצו את רחוב יפו ליד השוק, ותגיעו לנחלאות. שם בתי הכנסת של עדות המזרח כבר מלאים באנשים המחכים לשירת הבקשות. צבע הקירות בבתי הכנסת הללו בהיר יותר. שם שותים תה, לא יי"ש. מפצחים פיצוחים, ולא אוכלים קיגל. הם אוהבים להשכים עם שחר ולא להישאר עד מאוחר בלילה כמו החסידים. לא תמיד היה לי הכוח לחכות עד השחר, אך כאשר הלכתי לבית הכנסת של העדה החלבית (עדס) קיבלתי את שכרי. פאר הפיוטים, זיו הפייטנים, בהירות השירה שבה שומעים כל הברה בעברית המובנת לי. ידעתי שאותם פייטנים שיודעים על פה עשרות שעות של מוסיקה, מצויים במשך השבוע בפתח חנויותיהם בשוק, אבל ברגע של הבקשות הם כאילו מלאכים. כמובן, אינני המשוטט הראשון בלילי שבת בירושלים, היו בוודאי אנשים כמוני, שאינם חלק מן הנוף אך נמשכים בחבלי הקסם של העבר שברגע זה הופך, לכמה שעות בלבד, להווה ולמציאות. זה אולי האמן שבי, שאין לו שיקולים של שייכות חברתית או אידיאולוגיה, ורק האמת שמאחורי הדברים מושכת אותו אפילו אין הוא מבין אותה. אני רואה כאן את זלדה, עגנון ואולי אפילו את עמוס עוז הצעיר, כולם כמוני אינם מסוגלים להתאחד לישותציבורית אחת, אך מרגישים אותה ומזדהים איתה. את תחושתם מבטא יפה אמיר גלבוע בשירו: "ככה, כמו שאני, אני רוצה לקבל פני שבת המלכה". הקבוצה שלנו שיצרה את "רזא דשבת" מרגישה בדיוק ככה. אין אנו מתנהגים על הבמה כנציגים של אותן העדות שאנו שרים את שיריהן. היה זה שקר מצידנו להתלבש ולהתנהג על הבמה כמו חסידים או אנשי עדות המזרח, שקר גם לעצמנו וגם לקהל, העמדת פנים המובילה לקיטש ולמסחור. במקום זה ניסינו ללמוד ולהבין מה שקיבלנו מהם, אך גם לתרגמו לשפתנו שלנו. להראות גם את ההזדהות שלנו עם המסורת - וגם את הפער שבינינו לבינה. עם זאת, יש רגעים מיוחדים שבהם הפער נעלם ואנו מאושרים על הבמה. לבד מהצד היצירתי, השקענו כאן מאמץ מחקרי לא קטן. לפני שנכנסנו להרפתקה, עשינו לילה לבן של שיטוטים עם כל קבוצה במסלול הישן, והיינו נפעמים מעוצמת החוויה. אספנו אינספור סיפורים ושירים. הקלטנו את קריאת המוכרים ב'מחנה יהודה'. בנינו מסלול הקושר את השירה המסורתית (בעיבודים לא מסורתיים) עם שירי המשוררים העכשוויים (זלדה, אמיר גלבוע, מרים ברוך-חלפי). אוסיף כי השירה החסידית האמיתי חסומה לפני הציבור. לא חסרים שכתובים ותרכובות של רוק וחסידות; אך בשביל הדבר עצמו חייבים להיכנס ל'גניזה' שבה הכול נשמר. וכיוון שלא לכולם יש האומץ לעשות זאת, ראינו נכון להזמין אתכם לסיור לילי זה בסמטאות האפלות. אנדרה היידו אנסמבל האומן ח"י: אנדרה היידו - ניהול מוסיקלי, פסנתר ושירה ברוך ברנר - ניהול אמנותי ושירה יאיר הראל - שירה וכלי הקשה יונתן ניב - צ'לו ושירה איתן קירש - קונטרבס, גיטרה קלאסית, הקלטות שדה ושירה הוקלט לייב במשכנות שאננים במהלך 2013/14 טכנאי הקלטה ומאסטרינג - צביקה הירשלר עוזרי טכנאי - אמיר איתן ועידן פלג תודות: אמירה ארליך, רות היידו, נורי יעקובי, ניסים שיזף, יונדב קפלון, ארכיון הצליל הלאומי היצירה רזא דשבת עלתה לראשונה בהזמנת פסטיבל הפיוט 2010, בית אבי חי. הוצאת הדיסק היא בסיוע הקרן של אקו"ם לקידום, עידוד ותמיכה ביוצר וביצירה הישראלית. כל הזכויות שמורות לאנסמבל האומן ח"י, פברואר 2015