אביתר בנאי - מדבר על הדוקו | האמת מורכבת, אבל אין אשמים. יש רק אהבה וכאב, מעורבבים. אור וחושך, חיים

״אני מרגיש כאילו הולכים לירות אותי מתותח. זה בטוח גם כיף. אבל... למה? למה להסכים לעשות דבר כזה? בגילי? תותח? למה לעשות סדרה שמערבבת את האדמה ככה? בשביל מה זה טוב? אז התשובה שלי לזה היא, כי אני אוהב לדחוף למציאות אצבע לעין, ולראות מה היא תבחר לעשות. אני אוהב להרוס ולבנות מחדש, כי אני רוצה להראות את הכרס. רוצה לקלף את הדימוי של הנסיך, ולגעת במציאות האנושית הפגיעה כל כך. אני אוהב כשאנשים מרשים לי לראות אותם חשופים. זה נותן מקום לפגיעות, וזה חסר היום מאוד. כי אני אוהב להראות את עצמי. כשאני עושה את זה, אני פתאום רואה גם. מבין מי אני, מה המניעים שלי, לומד איכשהו לקבל ולהבין שאני זה אני, וזה הסיפור שלי. וכשאני עושה את זה, דברים זזים פתאום ומתפתחים בקטע טוב. כי כל כך קשה לקבל את האמת. האמת מפחידה ומורכבת לעיכול, אבל במילא אי אפשר לברוח ממנה לנצח, בסוף היא משיגה אותך. אני גם יודע שהאמת מברכת את החיים, ומרפאה אותם. מן העבר השני של האמת, יש אהבה. כי אני אוהב קולנוע, דורון, ואני עם מוזיקה. ואני אוהב אנשים, ואוהב ללמוד. כי אני מלא בפחדים, אבל גם מלא באומץ. כי אני סולח, סולח למי שהכאיב לי, וסולח לי גם. שנות הארבעים שלי מתועדות בסדרה, עשר שנים, שנים לא קלות בכלל. מאיר חלה ונפטר, אבא נפטר, אימא חלתה באלצהיימר. הילדים שלי הגיעו לגיל ההתבגרות, בדיוק כשאובדן הנעורים שלי, התסיס בי את החרדה. הזהות היהודית והחזרה בתשובה שלי, עברו תמורות בלתי פוסקות. זה לא רק סרט על מוזיקה, זה סרט על משפחה, ומשפחה זה סרט. וואחד סרט. משפחה זה הסרט של החיים. בן אדם זה משפחה. אולי חוץ מדורבנים שנשארים עם בנות זוגן, ואימא לווייתן שלא עוזבת את הילדים גם אחרי שמניקה אותם, משפחה זה עניין של הבן אדם. משפחה זה המקום שבן אדם הופך להיות בן אדם בו. להיות בן אדם זה לא פשוט. אבא, אח, בן זוג. אלה החלקים הכי עמוקים בסיפור. כבר המון שנים שאני מורכב ממשולש, משפחה, תורה, ומוזיקה. זה משולש שהקודקוד שלו משתנה כל הזמן. לפעמים הם מפרים אחד את השני, לפעמים בולעים אחד את השני. זה ספר, כמו תורה. בתוך סיפור החיים הזה, יש איזה משהו קדוש, אני רוצה להקשיב לסיפור, לספר אותו כמו שהוא. להבין אותו. הסיפור כמו שהוא, זה אלוקים. הלוואי ויהיה לטוב ולתועלת אמיתית, לנו ולעולם. האמת מורכבת, אבל אין אשמים. יש רק אהבה וכאב, מעורבבים זה בזה. אור וחושך, חיים. מעצמי אני מבקש עכשיו, מעצמי אני מבקש עכשיו להיות מולי, מול רות והילדים, מול אלוקים, ללמוד ולנגן. להיות גמיש ועם הומור כשהרוח תבוא, והיא תבוא, והלוואי שהיא תבוא ברחמים. אמן״.