שׁוֹפְטִים יג–טז · שִׁמְשׁוֹן הַנָּזִיר

שִׁמְשׁוֹן הַנָּזִיר The Crown of Consecration — the nezer as a visible crown, borne, lost, and restored Samson the Nazirite — “A Nazirite of God from the womb” · Judges 13:1–16:31 (1) כוס של ברכה בכוונת כתר: בברכת המזון על הכוס, או בקידוש, יש להכניס את כוונת הרש״ש — שהמילה “בָּרוּךְ”, בכ״ף שלה, עולה אל כתר עליון, ומשם נמשך השפע למטה. מנהג ספרדי, חלב–ירושלים: להחזיק את הכוס בשתי ידיים, אחר כך להעמידה על יד ימין, כשהיא מוגבהת מעט “כמלא רוחב הטפח” — טפח מעל השולחן. כך כתר היין, שממנו הנזיר פורש, מועלה במודע אל הכתר. (2) “בלי נדר” — לקח הנדר החמור: הנזירות היא מן הנדרים הרצוניים החמורים שבתורה, על פי הרמב״ם, הלכות נזירות. הלומד מכך יקבל עליו להתייחס לכל הבטחה ברצינות: לפני כל התחייבות לומר בלב או בלחש “בְּלִי נֶדֶר” — כמנהג ספרדי קבוע בעדות המזרח — כדי שלא ייווצר נדר שלא במתכוון. (3) לקבוע סייג אחד: הנזיר מלמד, על פי מסילת ישרים פרק י״א, לעשות גדר לא רק סביב האיסור עצמו, אלא גם סביב קרבתו. למעשה: בחר חולשה אישית אחת וקבע לפניה גדר קטנה וברורה של ריחוק — לא לנסות לטפס על ההר, אלא להתרחק מן השביל המוליך אל המדרון. (4) “לך לך אמרין נזירא” — הריחוק היומי: אמרת הבן איש חי תהיה כסימן יומי: במקום שבו הפיתוי קרוב, במרחב או בדיגיטל, לך מסביב — לא דרכו. אין עוברים דרך הכרם, אלא מקיפים אותו. (5) סולמו של רבי פינחס בן יאיר — מדרגה אחת ביום: למד בעל פה את הברייתא המובאת בפתיחת מסילת ישרים, ובחר בכל יום מדרגה אחת — היום נקיות, מחר פרישות, מחרתיים טהרה — כעבודת היום המעשית בדרך אל הקדושה. (6) לשמור את ה“נזר” שעל הראש: הנזר מונח על הראש — מקום המחשבה והספירה העליונה. במנהג ספרדי, בעת הנחת תפילין של ראש, יש לכוון שהראש הוא כלי הכתר, ואין להניחו “להיגזז” על ידי מחשבות שאינן שמורות. מה שהאדם מביט בו, ומה שהוא מהרהר בו, הוא שמירת הנזר. (7) השיבה מן המקום הנמוך ביותר — ט״ז:כ״ב אל ט״ז:כ״ח: גם לאחר שנגזז שערו ועיניו נוקרו, החל שערו לצמוח שוב, והקריאה האחרונה היא: “זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא” ט״ז:כ״ח — הכתר שב וחוזר. למעשה: שום נפילה איננה הסוף; מי שנפל יאמר את ה“זכרני נא” האישי שלו, ויתחיל מן המקום שבו הוא עומד. תשובה היא חזרת הכתר. (8) משיח בן דוד — “הוא יחל להושיע”: המלאך אינו אומר “הוא יושיע”, אלא “וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ” — הוא יתחיל להושיע את ישראל י״ג:ה׳. שמשון הוא גואל חלקי, התחלה בלבד. הגאולה השלמה והסופית נישאת על ידי משיח בן דוד — הכתר שאינו אובד עוד. בברכה השלישית של העמידה, בעת אמירת “הָאֵל הַקָּדוֹשׁ”, יש לכוון: יהי רצון שהישועה שהחלה בשמשון תושלם בגאולה השלמה של משיח בן דוד, ושהכתר ישוב למקומו לעולם.